עוקץ-עקרב מדברי

עֹקֶץ-עַקְרָב מִדְבָּרִי הוא בן-שיח מדברי מסועף, חובב חום. זה צמח רב-שנתי ששמו יאה לו: תפרחתו חד-צדדית, כפופה כשבלול או כזנב-עקרב. שמו הלועזי משמעו "נמשך לשמש", אך אין פרחיו פונים במיוחד לשמש. גונו הכללי של הצמח ירוק חי או ירוק–צהבהב. העלים ביציים.

עוקץ-עקרב מדברי פורח כל השנה, בעיקר בחורף ובאביב. הכותרת ירוקה בעודה בניצן, הופכת צהוב–לימון בהיפתחה, ואחר שעות אחדות היא מלבינה, כך שאפשר למצוא על אותו צמח פרחים בשני צבעים. הפרחים בתפרחת גדולים (8 מ"מ), מעטים ודלילים יותר מאשר ביתר מיני הסוג. הפרח משפכי עד מסמרי, במהלך הפריחה נפתחים פרחי התפרחת בזה אחר זה מלמטה למעלה, וכל קטע פורח מזדקף ומתיישר מתוך השבלול. התפרחת ללא חפים, הפרחים יושבים. עלי הכותרת מאוחים, רק בקצה הם מפורדים ל-5 אונות מעוגלות בראשן, כך שצינור הכותרת ארוך בהרבה מהאוגן. האבקנים נישאים על צינור הכותרת. ההאבקה נעשית על-ידי דבורים קטנות.

עוקץ-עקרב מדברי גדל בערוצים בדרום הקיצוני, במדבר יבש וחם במיוחד. הצמח רעלי, אינו נאכל על-ידי הצאן, אך הצוף משמש חרקים שוחרי צוף.

תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות צפון אפריקה ודרום-מערב אסיה.

בסוג עוקץ-עקרב כ-145 מינים, 14 מהם נאספו בישראל.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

הצמח עוקץ-עקרב נזכר פעמיים באותו עניין בתלמוד הירושלמי, הדן בהכנת תרופות המותרת בשבת: "א"ר אבון (אבין): לוקטין לו עוקץ עקרב בשבת" (ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ד, הלכה ד'; מסכת עבודה-זרה, פרק ב, הלכה ב). על פי "פני משה", פירושו הידוע של הרב משה מרגלית (1780-1710) על התלמוד הירושלמי: "לוקטים לו עוקץ עקרב בשבת. אם נשכו עקרב לוקטין לו עשבים ונקרא עוקץ עקרב אפילו בשבת". מעניין לציין כי הרב מרגלית, הנחשב כאחד מרבותיו של הגאון מוילנא, נרשם בגיל שבעים לחוג לבוטניקה של אוניברסיטת פרנקפורט, כדי לרכוש את הידע המתאים לפירושו של סדר "זרעים" במשנה, העוסק בהלכות הקשורות בעבודת אדמה. כמו כן מעניינת העובדה כי השימוש בצמחי עוקץ-עקרב לשיכוך עקיצות עקרבים קיים עד ימינו ברפואה העממית.

כתב: דרור מלמד