חטמית הגליל

חוטמית הגליל היא צמח רב-שנתי נמוך, ואין היא מזכירה כלל את קרובתה המפורסמת חוטמית זיפנית. השם חוטמית נקבע לפי צלצולו של השם בערבית. הצמח מסתעף, גבעוליו שרועים על הקרקע, אורכם חצי מ'. העלה מאוצבע, מחולק על-ידי מפרצים עמוקים ל-3–5 אונות ארוכות. האונות משוננות באורח בלתי-סדיר. הצמח קמל בקיץ ומתחדש בחורף. זהו מין אנדמי לארץ ולסביבתה הקרובה, תואר לראשונה למדע בידי החוקר הישראלי מיכאל זהרי.

חוטמית הגליל פורחת באפריל–מאי. צבע הפרח לבן–קרם או ורדרד, והוא גדול, נראה חסר פרופורציה לגודל הצמח. מבנה הפרח כולל, מבחוץ פנימה: גביעון, מעין גביע נוסף מתחת לגביע, ובו 6 עד 9 עלים, מאוחים בחלקם התחתון וחופשיים בחלקם העליון, אורכם כמעט כאורך הגביע; גביע עם 5 אונות; כותרת עם 5 אונות ארוכות בהרבה מהגביע, מפורצות בראשן; אבקנים רבים מאוד, זיריהם קצרצרים ומאוחים לצינור, העוטף את עמוד העלי ומקנה לו מראה כאילו שעיר. מראה הפרי כעוגה פרוסה, בדומה לפרי של קרובתה החלמית. הפרודות ערוכות סביב עמוד מרכזי קצר, המתרחב בראשו למקור חרוטי. בגבה של כל פרודה משוקע חריץ עמוק.

חוטמית הגליל גדלה פה ושם במפוזר בבתה בצפון הארץ ובמרכזה, בעיקר ברצועת הסְפָר, במעבר בין החבל הימתיכוני לחבל הערבתי. תפוצתה העולמית מצומצמת לצפון ארץ-ישראל ודרום לבנון.

בסוג 60 מינים, בעיקר בדרום-מערב אסיה. בארץ 8 מינים. בגינות הנוי מקובלים גם מינים נוספים, לא-מקומיים, ולהם מגוון צבעים. מקורם בסין.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע 

הצמח במקורות

– "היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות" (איוב, ו', ו')

הרמב"ם, בפירושו למשנה, זיהה את ה"חלמות" עם צמח הכיטמיה, היא החטמית, בשל הריר הרב הנוטף מגבעולי הצמח אשר שימש כתרופה לריפוי פצעים.