נורית ירושלים

צילום: © עמרם אשל
צילום: © עמרם אשל
  • שם הפרח: נורית חרוקה לחצו לשמיעה
  • שם מדעי: Ficaria ficarioides לחצו לשמיעה
  • משפחה:נוריתיים Ranunculaceae
  • צורת העלה: מחולק לאונות
  • שפת העלה: מפורץ
  • בית גידול: קרקעות כבדות
  • צורת הגבעול: עגול
  • צורת חיים: בעל בצל או פקעת (גיאופיט)
  • תפוצה בארץ: חרמון
  • עונת הפריחה: מרץ, אפריל
  • בסכנת הכחדה
נורית ירושלים היא צמח רב-שנתי זקוף ונמוך (20 ס"מ), שכיח מאוד. קל לזהותו (מבין 17 המינים של נוריות שפרחיהן צהובים המופיעים בארץ) לפי הופעתו השעירה–מאפירה, בעוד כמעט כל יתר מיני הנורית קירחים וירוקים. לצמח שני טיפוסי שורשים: ציצה של שורשים עבים האוגרים מזון מן העלים; ושורשי-הזנה דקים ומסועפים, הקולטים מים ומינרלים מהקרקע. העלים מנוצים, מחולקים פעמיים. חלקם יוצאים מצוואר השורש ונישאים על פטוטרת, וחלקם יושבים על הגבעולים. העלים התחתונים גזורים לאונות אזמליות צרות. בתחילת הקיץ מתפזרים הזרעים וחלקו העל-אדמתי של הצמח נובל. בראשית החורף מלבלבים עלים מתוך ניצנים שעל שורשי האגירה.

נורית ירושלים פורחת בין פברואר לאפריל. הפרח צהוב, גדול, קוטרו 2.5 ס"מ, גונו מתכתי או שמנוני מבריק. הפרחים נישאים בודדים על גבעולים מוארכים. לפרח 5 עלי גביע קצרים, 5 עלי כותרת אליפסיים. האבקנים והעליים מרובים, צבעם צהוב, והם ערוכים בצורה לוליינית (ולא בדורים נפרדים, כמו ברוב הפרחים). הפרח מפריש צוף בבסיס עלי הכותרת, והוא מואבק על-ידי דבורים קטנות ובינוניות, צרעות, זבובים וחיפושיות. קרקפת הפירות היא שיבולת גלילית מוארכת (2–4 ס"מ), מורכבת מפרודות קטנות צפופות וחסרות מקור, ואף זה סימן מובהק למין זה בלבד.

נורית ירושלים גדלה בבתה ובשדות בצפון הארץ ובמרכזה, בעיקר בחבל ההרים. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון ומערב אסיה.

בסוג נורית 400 מינים (230 מינים לדעת אחרים), בארץ 20. שמו מחדש שם תלמודי ארמי "נוריתא", וניתן בזכות האור המוחזר מהפרחים, שרבים מהם מבריקים מאוד, רובם צהובים. בנוֹי מטפחים זנים "ממולאים" (מרובי עלי כותרת) בצבעים מרנינים שונים, שפותחו מהמין נורית אסיה.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע 

הצמח במקורות

שמו מחדש שם תלמודי ארמי "נוריתא", וניתן בזכות האור המוחזר מהפרחים, שרבים מהם מבריקים מאוד, רובם צהובים.