מין זה שייך לסוג גדול ומגוון במשפחת הקטניות (לשעבר הפרפניים), בסדרת הקטניות. מספר מיניו מגיע ל-280. בארץ 51 מינים, והריהו הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) בארץ, אחרי קדד. הארץ משמשת מרכז חשוב בתפוצתו העולמית ובמחקר הסוג.
רוב המינים בארץ הם עשבים חד-שנתיים זקופים, מיעוטם עשבים רב-שנתיים.
עליו תלתניים, כלומר מורכבים משלושה (תלת) עלעלים. אין הוא הפרפרני היחיד שעליו תלתניים, אך הוא שזכה בשם. ברוב מיני התלתן יוצאים כל 3 העלעלים מנקודה אחת, במינים ספורים נישא העלעל האמצעי על פטוטרית קצרה מעל מפגש שני העלעלים הצדדיים.
התפרחות לרוב קרקפות מרובות-פרחים. הפרח פרפרני, מייצר צוף. החרק חונה על משוטי הכותרת וחותר לצוף שבצינור הפרח, וכך הוא מוריד את הסירה וגורם להזדקרות האבקנים (או מאוחר יותר – הצלקת) המסתתרים בה.
התרמיל כלוא בגביע, אינו נפתח, מספר זרעיו מועט. הוא מצוייד בשיניים או ווים, ומופץ כשהוא נאחז בנוצות של עופות או בשיער של יונקים.
בני הסוג נבדלים מהסוג הדומה שברק (ר' ערך שברק) בעלים ובאבקנים: עלי השברק ריחניים והם נושאים בלוטות או שערות בלוטיות, ועלי התלתן אינם כך; ותשעה מתוך עשרת האבקנים של תלתן זיריהם מאוחים לצינור בעוד העשירי חופשי, בעוד שבשברק כל עשרת הזירים מאוחים.
בתרבות מגדלים תלתן למזון לחיות-המשק כמספוא ירוק או מיובש כחציר, למרעה ולזבל ירוק במחזור הזרעים. מועיל גם כצמח-דבש לדבורים.
תלתן תריסני הוא עשב חד-שנתי שכיח מאוד בשדות בור בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה משני עברי הירדן. המין נבדל ממינים אחרים של תלתן בצורתו של הפרי: הפרי גדול, עטוף בעלי הגביע. אחד מעלי הגביע גדול פי 3 מיתרם, דבר המשווה לו מראה כצורת מגן של לוחמים-בחרב (תריס=מגן).
העלעלים רחבים, רוחבם עולה על מחצית מאורכם, והם מצויירים בדגם אופייני.
עלי הלואי תמימים, מסתיימים בקצה מחודד.
פורח מינואר עד מאי. בראשי גבעולים ארוכים וזקופים מתנשאות תפרחות של פרחים פרפרניים גדולים, ארוכים וצרים במיוחד (אורכם 2 ס"מ, יותר מרוב מיני התלתן האחרים), לבנים, לפעמים עם שמץ גוון ורדרד. לפעמים הפרחים התחתונים ורודים, ואפילו ורודים כהים. העלים העליונים, הנמצאים ממש מתחת לתפרחת, הם נגדיים. צינור הגביע משורטט לאורכו ב-10 עורקים.
גדל בשדות בור בכל חלקי הארץ הימתיכוניים, חודר מעט אף לשולי המדבר.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
כתב: מייק לבנה
מקורות מידע
הצמח במקורות
השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ".
במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג') מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ".
המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה. השם תלתן נשמר למין גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.
כתב: דרור מלמד