אוג הבורסקאים הוא
עץ נשיר נמוך, ספק בר בארץ ספק נטוע או פליט-תרבות. אבותינו נהגו עוד בימי המשנה להפיק מעליו חומרים חריפים ששימשו לעיבוד עורות בידי בורסקאים, ומן ה
עפצים ייצרו דיו ולכה. מציפת הפרי נוהגים להכין משקה: ה
ציפה האדומה מכוסה בלוטות המפרישות נוזל חמוץ, שמפיקים ממנו משקה קר חמצמץ בטעם המזכיר מיץ לימון, וכן תבלין בצבע אדום עז. אלה ידועים בשם סומאק. סומאק הוא שמו של העץ בערבית וגם באנגלית. התבלין סומאק משמש בין היתר בתערובת הידועה בשם זעתר ותורם לה את המגע החמצמץ. העלה מנוצה, ה
עלעלים רכים, שעירים,
משוננים עמוקות וסדירות כמשור. הם ערוכים ב-3–7 זוגות ועוד עלה יחיד בקצה.
אוֹג הַבּוּרְסְקָאִים פורח מאפריל עד יוני, ( ולעיתים גם באוקטובר נובמבר) . הפרח קטן ואינו בולט, גונו ירקרק. לכל פרח 4-6 עלי
גביע, 4-6 עלי כותרת. לפרח ה
זכרי 5 אבקנים, לפרח ה
נקבי 3 עמודי-עלי. פרחים זכריים ופרחים נקביים גדלים על אותו פרט (עץ חד-ביתי). הפירות ערוכים ב
אשכולות צפופים. הפרי קטן, אדום–חום, כדורי פחוס עד עדשתי, מכוסה
שערות בלוטיות המפרישות חומר חמצמץ, טעים. הפירות מבשילים בקיץ, נאספים מיולי עד נובמבר.
העצה רכה וקלה לעיבוד, סיביה דקים וטיבה בינוני. לבורסקאות משתמשים בעלים: מייבשים, מרסקים, ואחר משרים אותם במים חמים, ובאלה משתמשים לבירוס עורות. להכנת משקה משרים את הפירות השלמים במים למשך לילה אחד, ואז ממתיקים את המים בדבש או בסוכר ושותים. לשימוש כתבלין מרסקים את הפירות. מן הקליפות של ה
גזע והשורשים הכינו צבע לצביעת אריגים.
העץ צומח במקומות שונים בחבל ההררי הים-תיכוני בארץ, לרוב בקבוצות קטנות. שכיח למדי בכפרים נטושים או לידם (מה שעשוי לרמז על היותו נטוע או פליט-תרבות), אך מופיע בקבוצות גם במקומות שקשה להעלות על הדעת שניטע בידי אדם, כמו למשל בחרמון ברום 1,300 עד 1,800 מ'. צבעי השלכת האדומים שלו, במיוחד בחרמון הקר, הם מן היפים והמרשימים בתופעת השלכת בארץ.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון והמזרח התיכון. מרבים לגדלו באורח מסחרי בסיציליה ובדרום איטליה, כדי להפיק ממנו חומר בורסקאות הנחשב למשובח במיוחד להכנת כפפות מעור.
בסוג 600 מינים, במיוחד בסין וביפן, שם נודעת חשיבות ללכה המופקת ממנו, המשמשת בציור ובכתיבה אומנותית. בארץ 3 מינים, אחד מהם כה נדיר, עד כי ידוע ממנו רק פרט אחד.
כתב: מייק לבנה
הצמח במקורות
אבותינו השתמשו בכל חלקי הצמח לעיבוד עורות, ומכאן שמו. פירותיו שימשו למאכל, והם נזכרים בין הפירות החייבים במעשרות (מעשרות א', ב': פאה א', ה').
רפואה עממית
תושבי המזרח התיכון, ערבים ויהודים, משתמשים בפירות כמקור לתרופות לשלשול (לפי מקור אחר – נגד עצירות), כאב-בטן, כאב-שיניים, דלקות בחניכיים, מחלות כבד וטחול ודרכי השתן, וכן לעצירת דם.
לשימושים ברפואה עממית ופולקלור
מתוך ילקוט הצמחים- נסים קריספיל
מידע גנני
צריכת מים: לאחר התבססותו נדרשת לו תוספת השקיה של 100 ליטר למ"ר או 100 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים: שפלה, חוף, הר, נגב
צורת חיים: שיח גבוה או עץ נמוך
קצב צמיחה: מהיר
גובה: 2.50 מ'
קוטר: 4.00 מ'
איברים דקורטיביים: עלים
שימוש מומלץ: שיח, צבעי שלכת, מסלעות, בודד או קבוצה , הפרי הוא תבלין (סומאק)
עמידות לתנאי קרקע קשים: לגיר
תנאי הארה: שמש עד הצללה למחצה
מידע גנני: מתרבה בכמות רבה לאחר שרפה. מתאים למפנים דרומיים. מגיב טוב לגיזום
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות.