ריח תרופת הוָלֶרְיַאן (בַּלְדְרִיַאן) עודו מלווה את זכרוני מימי הילדות: החובש בטיול היה נושא עמו בקבוקון של ולריאן, וסיפרו שאם חלילה מטייל מתעלף או מת – נותנים לו להריח ואלריאן, והוא מיד מזנק וקם לתחיה מעוצמת הריח הנורא. וכמובן שהבקבוקון תמיד נשבר בתיקו של החובש, והתיק כולו נדף למרחוק ריח מעורר-מתים. כל חלקי הצמח, בעיקר
קני-השורש, מכילים שמנים אתריים עם ריח חריף.
ולריאנה איטלקית הוא צמח
עשבוני רב-שנתי (גיאופיט) זקוף וגבוה, עד 80 ס"מ. מתוך קנה-השורש יוצא
גבעול יחיד שאינו מסתעף. בבסיס הצמח ערוכים עלים
פשוטים בשושנת; לאורך גבעול-הפריחה ערוכים
עלים מנוצים, ההולכים וקטנים כלפי מעלה הגבעול.
פורח באביב המוקדם, מפברואר עד אפריל. הפרחים בצבע לבן–ורדרד, והם ערוכים בראש גבעול-הפריחה בתפרחת כדורית צפופה (הולכת ומתרווחת עם התקדמות הפריחה), מזכירה תפרחת של שום. הפרח ריחני, דמוי מסמר, היינו בחלקו התחתון מאוחים עלי ה
כותרת לצינור, ובחלקו העליון (האוגן) הם
מפורדים ל
אונות פרושות. ה
אוגן בלתי-נכון במקצת, עם 5 אונות בלתי שוות, ו
דרבן או גבנון שנאגר בו צוף. ה
שחלה תחתית. הה
אבקה זרה, בזכות הבשלה מוקדמת של האבקנים: בראשית חיי הפרח בולטים ממנו המאבקים; בהמשך בולטות ה
צלקות (מספרן 2–3), בעוד המאבקים הריקים פונים הצידה. הזרעון פחוס, והוא נושא בראשו
ציצית שערות-משי מנוצות ועדינות, המסייעות בהפצה ברוח.
בית-גידולו הם סלעים וצוקים. נפוץ
בבית-גידול זה בהרים בצפון הארץ, בעיקר בגליל, בכרמל ובגלבוע. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון. באירופה מגדלים אותו כצמח-רפואה (נוסף על המין ולריאנה רפואית, שאינו גדל בר בארץ). לא ידוע על שימושים ברפואה העממית בארץ!
בסוג 300 מינים.
משפחת הולריאניים היא משפחה קטנה (10 סוגים, 350 מינים), קרובה למורכבים, ממוקמת בין שלמוניים ליערתיים. אמנם תפרחת הואלריאנה מזכירה דווקא תפרחת של שום, אך זה דמיון חיצוני בלבד. סוגים נוספים במשפחה זו הם חד-אבקן ו-ולריאנית.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע