יינית חרוזה היא סוככי רב-שנתי של בתי-גידול לחים. הצמח מסועף מבסיסו, גובהו כחצי מ'. הגבעול חלול. פני הגבעול והעלים קירחים. עלי הבסיס גדולים מאוד, מנוצים 2–3 פעמים לאונות רחבות משוננות. עלי הגבעול קטנים יותר, אף הם גזורים לאונות סרגליות, ואלה מחודדות בראשן. בסיסו של כל עלה-גבעול עשוי כנדן קרומי העוטף את הגבעול, כחרוז. השם יינית הוא תרגום השם המדעי, מקורו בטענה כי עליהם של מינים אחדים מדיפים ריח יין, או לחילופין כי היה נהוג לתבל יין בעלי יינית.
יינית חרוזה פורחת בין פברואר למאי. התפרחת היא סוכך מורכב, שהסוככונים שלו מרווחים, ואילו הפרחים בתוך כל סוככון צפופים. הפרח לבן, עלי הכותרת משונצים בראשם. עלי הכותרת החיצוניים בכל סוככון גדולים מעט מן האחרים. רוב הפרחים דו-מיניים. עמודי העלי בולטים הרבה מהפרח, נטועים בתוך כנית חרוטית.
יינית חרוזה גדלה במקוי-מים עונתיים המתייבשים בקיץ. היא היתה שכיחה בארץ בעבר, כיום היא נדירה.
תפוצתו העולמית של המין משתרעת בארצות השוכנות לצפון הים התיכון.
בסוג 40 מינים, 4 בארץ. המינים שבארץ נדירים והופכים נדירים יותר עם ייבוש בתי-הגידול הלחים. הם נפוצים באזורים ימתיכוניים, בבתי-גידול לחים-למחצה.
מקורות מידע