לענת המדבר

בן-שיח מדברי נמוך (20–50 ס"מ) , צמיר ואפור. גדל בכל חלקי דרום הארץ, וחודר גם למרכזה. נפוץ בקרקעות לסיות, אבניות וסלעיות בערבות, ובערוצים רחבים וסלעים במדבר. חברת-צמחים מדברית נקראת על שמו. שכיח מאוד בבית-גידולו. הסתגלותו לתנאי מדבר מתבטאת בין היתר בחילופי עלים: הצמח מוציא בחורף עלים גדולים וגזורים לאונות רבות, בקיץ עליו זעירים. כל חלקי הצמח מכוסים שערות בלוטיות המדיפות ריח חריף.

פורח דוקא בסתיו, מאוגוסט עד אוקטובר. הפרחים כולם לשוניים, דו-מיניים, בצבע צהוב-לבנבן או צהוב-כתום. הם מואבקי-רוח, תופעה נדירה במשפחת המורכבים. הפרחים ערוכים בקרקפות קטנות, ואלה ערוכות בתפרחות מורכבות.

הלענה היא צמח רב-שימושים ברפואה העממית של הבדוים בנגב: נגד הצטננות ונזלת, מחלות דרכי העיכול, תולעים בבטן, הקאות, הכשות נחש ועקיצות עקרב, לחץ-דם גבוה, מחלות לב, שיעול ודרכי הנשימה, סוכרת, דלקת עיניים, חום, כאב-שיניים. באפר משתמשים נגד פצעים.

בלענה מתפתחים עפצים כתוצאה מעקיצת חרק ממש' (היתוצים Cecidomyiidae)השם המדעי של הלענה נקרא על שמה של ארטמיס, אלת הציד אצל היוונים, ובאנגלית היא נקראת עשב התולעים, בהיותה מקובלת כמגרשת תולעי-בטן.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

הצמח מוזכר מספר פעמים "בנבואות זעם", ותמיד בהקשר שלילי.

ירמיהו פרק ט' יד': "לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת-הָעָם הַזֶּה, לַעֲנָה; וְהִשְׁקִיתִים, מֵי-רֹאשׁ".

ועוד :ירמיהו פרק כג , טו':לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, עַל-הַנְּבִאִים, הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה, וְהִשְׁקִתִים מֵי-רֹאשׁ: כִּי, מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם, יָצְאָה חֲנֻפָּה, לְכָל-הָאָרֶץ.

באיכה פרק ג' טו מתואר מצבו של איוב ששכל את משפחתו , ירד מנכסיו וחלה:

"הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים, הִרְוַנִי לַעֲנָה". פסוק יט: זְכָר-עָנְיִי וּמְרוּדִי, לַעֲנָה וָרֹאשׁ".

שימושים ברפואה עממית ופולקלור

מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל