פשתנית יפו היא מין הגדל אך ורק ברצועת החוף במרכז הארץ, והוא
אנדמי לישראל. זה צמח
חד-שנתי זקוף וקירח, גובהו 15–20 ס"מ. העלים
מסורגים, מוארכים, גונם מכחיל.
פשתנית יפו פורחת זמן קצר בעיצומו של האביב, במרס–אפריל. הפרח גדול,
דו-שפתני, צבעו סגול עמוק, הלוע מעט בהיר יותר, ולאורך השפה העליונה משורטט עירוק כהה. ה
דורבן ארוך, ישר וחד. עלי ה
גביע שעירים מאוד בשערות זקופות, גסות וסמורות. הפרי עטוף בגביע. התפרחת כולה מבהיקה בגלל שערות הגביע.
פשתנית יפו אנדמית לישראל. היא גדלה במקורה ב
בתי-גידול טבעיים בקרקעות חוליות, אך פלשה לאחרונה גם לבתי-גידול מופרעי-אדם, לשדות ולפרדסים בשרון.
הסוג פשתנית אופייני למשפחתו, וגם מיוחד בתוכה. ה
כותרת דו-שפתנית, לרוב צבעונית מאוד, עם שילובי-צבעים עליזים. בבסיס הכותרת יוצא דורבן, ובו נאגר הצוף. לוע הכותרת חסום על-ידי בליטות משתי שפותיו. רק דבורים ארוכות-לשון וחזקות מסוגלות להגיע למאגר הצוף, וכולו שמור רק להן. ה
אבקנים 4, מהם 2 קצרים ו-2 ארוכים. הדמיון בין פשתנית לפשתה חיצוני ושטחי, ואין הן קרובות אלא בשם, ואולי בסיבי-הגבעול. הסוג קרוב ודומה לסוג עפעפית (קיקסיה לשעבר), ששניהם נכללו פעם בסוג אחד. הוא נבדל ממנו בצורה שהפרי נפתח: בפשתנית זה
הלקט הנפתח בראשו ב-4–6 קשוות או שיניים, לעומת ההלקט של העפעפית הנפתח בפתחים צדדיים בראשו ("עפעפיים").
בסוג 150 מינים, מהם רבים שתורבתו ופותחו מהם זנים תרבותיים. בארץ 10 בר.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע