לחך כרתי מפזר זרעיו על ידי הגשם.
הוא סגור במצב יבש ונפתח על ידי הגשם (כמו שושנת יריחו) ומפזר זרעיו.
כתב: יובל עברון
לחך הוא סוג גדול ומיוחד של צמחים עשבוניים. הם מזכירים דגניים (אף שאין כל קירבת-מוצא ביניהם) בעליהם, שעורקיהם נראים כמקבילים; ובפרחיהם, המותאמים להאבקת-רוח. העלים ערוכים לרוב ב
שושנת בבסיס הצמח. המעבר בין ה
פטוטרת לטרף הדרגתי, והגבול ביניהם מטושטש. אין עלי-לואי.
הפרחים קטנים, ערוכים ב
שיבולת או בקרקפת. הפרח הבודד
דו-מיני, נכון. בבסיס כל פרח
יושב חפה. הפרח
מורכב משני
דורים (מעין
גביע וכותרת) בני 4 עלים כל אחד, קרומיים או ירוקים. בסיס-ה
כותרת צינורי, מאוחה-עלים; ראש הכותרת פרוש כאוגן, ובו 4 אונות. כהתאמה להאבקת רוח אין הפרח גדול, צבעוני ובולט ואין הוא מפריש צוף, ואילו זירי-ה
אבקנים ועמוד-ה
עלי ארוכים ונימיים, בולטים הרחק מתוך הכותרת. אולם יש עדויות על דבורים האוספות
אבקה מהפרחים, ואולי אף מאביקות אותם. ה
צלקות מבשילות לפני האבקנים, מה שמונע האבקה עצמית, או לפחות מקטין את האפשרות לכך. הפרחים ערוכים לרוב בתפרחות צפופות ורבות-פרחים בראש עמוד גמיש. הפרי הוא
הלקט קרומי הנפתח במכסה. הזרעים מפרישים בהירטבם ריר דביק, והם משמשים ברפואה כחומר משלשל, ובתעשיה – להקשחת אריגים, להברקת נייר, וכן לשימושים קוסמטיים. בסוג 260 מינים, 20 בארץ. השם לחך מבטא את העובדה כי מינים רבים בסוג חביבים על הצאן והבקר, הלוחכים את עליהם בתאוה.
כתב: מייק לבנה
מקורות מידע