זיכריני מסועף

זכריני מסועף הוא צמח חד-שנתי עדין מאוד, זקוף או מלוכסן, גובהו 10–15 ס"מ. עלי הבסיס מרוכזים בשושנת. זכריני מסועף פורח מאוחר באביב, באפריל–מאי. הפרח תכול זעיר. הגביע גדל אחרי ההפריה ועוטף את הפרי ("גביע פורה"). הוא נבדל ממינים קרובים בכך שהתפרחת חסרת חפים. הפרי נישא על עוקץ ניכר, ניצב או מלוכסן לגבעול הצידה ואינו מהודק אליו, אף אינו כפוף מטה, והוא מכוסה שערות מאונקלות ארוכות. זכריני מסועף הוא צמח נדיר בארץ (או שמא רק אין מרבים לראותו, בהיותו כה צנוע?), גדל רק בהרים בחבל הימתיכוני בצפון הארץ ובמרכזה. בחרמון הוא גדל ברום 750–1,500 מ' במדרונות לחים בצל חורש. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון ובסביבותיו. הסוג זכריני כולל 50 מינים, הנפוצים בחלקי-תבל שונים ורבים. בארץ 4 מינים, כולם זעירים וכולם נדירים (או שמא הם נחשבים נדירים כי הם כה זעירים שלא מבחינים בהם?). הפרחים דומים לפרחי הסוג גלעינית, שגם הוא כולל מינים רבים עם פרחים כחולים זעירים, אך בזכריני לא כל פרח יוצא מחיק עלה, בעוד שבגלעינית כל פרח יוצא מחיק עלה. רוב המינים בעולם אנדמיים לניו-זילנד. מינים אחדים מקובלים בגננות. מיני זכריני רבים מצטיינים בפרחים עדינים בגוון מרשים של תכול או כחול.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

השם זכריני (או ליתר דיוק "אל תשכחני/תשכחיני") מקורו באירופה של ימי הביניים, והוא מופיע תחילה כנראה בצרפתית, אך במהרה מוכרים תרגומו ברוב לשונות אירופה וכן בלשונות אסיאתיות. מספרים כי גברות נשאו פרח זה על בגדיהן לאות נאמנות ואהבת נצח. נקשרו בו סיפורים רומנטיים על גורל טראגי של אהוב שמת ולא יישכח. במאה ה-15 היה מקובל בגרמניה כי הנושא פרח זה לא יישכח על ידי אוהביו.

זכריני הוא "פרח המדינה" של אלסקה.

במאה ה-20 הרחיב הזכרון הכרוך בפרח את משמעותו, וגלש מזכרון רומנטי בין אוהבים לזכרון לקורבנות מלחמה ופוליטיקה: תושבי ניו-פאונדלנד שבקנדה עונדים את הפרח ב-1 ביולי לזכר קורבנות הקרב על הסוֹם ב-1 ביולי 1916, ובכלל לקורבנות מלחמת העולם הראשונה. מאז 1948 הפך הפרח לסמל של אגודת "הבונים החופשיים", לזכר רדיפתם של הבונים החופשיים על ידי השלטון הנאצי.

שם הפרח היה נושאו של שיר דיסקו שהפך להיט ב-1982, ונפוץ בעולם הבידור מאז. ארגונים רבים אימצו את השם והפרח כסימלם, באופן אירוני גם ארגון חולי האלצהיימר (מחלת השיכחה).

כתב: מייק לבנה