געדה מפושקת היא צמח
עשבוני רב-שנתי, מסתעף לגבעולים זקופים, גובהו 30 ס"מ. ה
גבעולים, הגביעים ותחתית העלים מלבינים, מכוסים שערות לבנות ארוכות. הצד העליון של העלה קירח, גונו ירוק כהה. העלה מעויין, נישא על
פטוטרת, בסיסו מתחדד. שפת צלעותיו הרחוקות מהפטוטרת חרוקה לשיניים חד-צדדיות כמשור, אך ראשי השיניים מעוגלים. הצלעות הקרובות לפטוטרת תמימות. העלה קצת בשרני–גלדני. בהימעכו הוא מדיף ריח המזכיר קקאו. העלים המלווים את הפרחים ביציים ותמימי שפה.
געדה מפושקת פורחת באביב וקצת אל תוך הקיץ, מאפריל עד יולי. הפרח
חד-שפתני כמו בכל מיני הגעדה, צבעו יפה, סגול או ורוד עז עד ארגמן–ייני. הפרח גדול, אורך ה
גביע 8 מ"מ ואורך ה
כותרת עד 20 מ"מ. ה
אונה האמצעית של השפה התחתונה של הכותרת
שלוחה מטה, קעורה. הכותרת שעירה מעט, הגביע שעיר מאוד. ה
אבקנים וה
עלי ארוכים ומקושתים, בולטים מאוד אל מול השפה התחתונה של הכותרת.
געדה מפושקת גדלה ב
בתה ובגריגה, שכיחה בעיקר בחבל ההרים הימתיכוניים. היא משגשגת בקרקע טרה רוסה, בעוד מיני געדה אחרים מעדיפים חוואר ורנדזינה.
הצמח משמש תבלין משובח לתה, והוא רב-שימושים גם ברפואה עממית, בעיקר נגד הצטננות: להורדת חום, לבעיות גרון ושיעול, במיוחד נגד צרידות.
תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שלחופיו המזרחיים של הים התיכון
הסוג געדה מאופיין בפרח שכותרתו חד-שפתנית. ליתר דיוק השפה העליונה של הכותרת מנוונת, קצרה מאוד, כמעט חסרה. השפה התחתונה של הכותרת מפורצת ל-5 אונות, האמצעית גדולה וקעורה, היתר מוארכות. אבקנים 4, בולטים הרבה מהכותרת, בלתי שווים באורכיהם. עמוד העלי מפוצל בקצהו ל-2 זרועות כמעט שוות. הפרח מואבק על-ידי דבורים. הגביע פעמוני או
צינורי, עם 10 עורקים,
מפורץ בקצהו ל-5 שיניים. השם העברי לקוח מהשם בערבית, שמשמעו מסולסל, בגלל שפת העלה הגלונית של
געדה מצויה. השם המדעי נקרא על-שם טויקר מלך טרויה, שהכיר בסגולות הגעדה כצמח מרפא. בסוג 300 מינים, 11 מינים בארץ: רובם ימתיכוניים, בהם 2
חד-שנתיים, 5 עשבוניים רב-שנתיים, 4 בני-שיח.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע
מידע גנני
צריכת מים לאחר התבססותו: נדרשת לו תוספת השקיה של 100 ליטר למ"ר או 100 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים: שפלה, חוף, הר, נגב
צורת חיים: שיח נמוך
קצב צמיחה: מהיר
גובה: 0.20 מ'
קוטר: 1.00 מ'
איברים דקורטיביים: פרחים, עלים
שימוש מומלץ: תבלין וריח, מסלעות, צמח כיסוי, צמח עלווה
עמידות לתנאי קרקע קשים: גבוהה (כולל לגירניות). רגיש לחוסר ניקוז
תנאי הארה: שמש עד הצללה
מידע גנני נוסף: מצוי באזורים הרריים
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות