בן-חיטה אריכא

בן-חיטה אריכא הוא דגני חד-שנתי, גובהו בין 40 ל-110 ס"מ. בסיסו שרוע, וממנו מסתעפים גבעולים זקופים. מראהו הכללי מזכיר זוּן.

בן-חיטה אריכא פורח ממארס עד יוני. השיבולת חד-טורית, ארוכה וצרה, שלא כמו רוב בני סוגו, שהשיבולת שלהם רחבה וקצרה. רוב השיבוליות חסרות מלענים, רק השיבולית העליונה ביותר מצויידת בשני מלענים ארוכים וחזקים היוצאים מן המוצים התחתונים שלה: אורכו של האחד 7 ס"מ, של האחר 5 ס"מ. השיבוליות מחוספסות, אך לא שעירות. לגלומות של השיבוליות (פרט לעליונה) יש שתי שיניים בראשן. אורך המאבקים 5 מ"מ. עם ההבשלה נושרת השיבולת כולה כיחידה אחת, כשהיא ניתקת בבסיסה. הגרגרים מעורים במוצים.

בן-חיטה אריכא גדל בשדות-בּוּר, בעיקר בקרקעות חוליות. נפוץ בארץ בעיקר באזורי החוף לכל אורכו, וכן בנגב ובעבר-הירדן המזרחי. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.

בן-חיטה הוא סוג חשוב במשפחת הדגניים, תת-משפחת הסיסניים, והוא אחד הסוגים הגדולים במשפחתו במספר מיניו. אלה עשבים נמוכים, חד-שנתיים, לרוב עם שיבולת עבה ומלענים בינוניים עד ארוכים. יש בסוג 25 מינים, 11 בארץ, והוא (כפי שמרמז השם העברי) קרוב לסוג חיטה. שני הסוגים נגזרו מאב-מוצא דגני קדמון משותף, ומספר הכרומוזומים הבסיסי שלהם הוא x=7. למינים השונים של בן-חיטה, בדומה למיני החיטה, יש 14, 28 או 42 כרומוזומים. השם המדעי של הסוג משמעו ביוונית "דומה לתיש", או "חביב על תיש". חשיבותו לאדם נובעת מכך, שהגנומים של שניים ממיני בן-חיטה שותפים ליצירת החיטה התרבותית. במבנהו הוא מתאפיין בכך שהשיבוליות ערוכות אחת-אחת על ציר השיבולת (שלא כמו בשעורה, שם הן ערוכות שלוש-שלוש), רחוקות זו מזו. בכל שיבולית 2–8 פרחים. הגלומות הן לרוב גדולות ורחבות במיוחד, דמויות ביצה, והן גלדניות, מעורקות, מסתיימות לרוב במלען. הגרגיר מוארך ופחוס, ובקצהו ציצת שערות.

כתבו: אורי קושניר ומייק לבנה

מקורות מידע