בן-חיטה ביצני הוא דגני
חד-שנתי זקוף ונמוך, גובהו 10 עד 30 ס"מ, מסתעף מבסיסו.
טרפי העלים קצרים. העלים מרובים בקרבת פני הקרקע, ואילו השליש או הרבע העליון של הצמח הוא ללא עלים.
בן-חיטה ביצני פורח באביב. התפרחת היא
שיבולת קצרה ורחבה,
ביצית עד אליפסית צרה, אורכה 2–3 ס"מ, ובה 3
שיבוליות. שיבולית הקדקוד עקרה בדרך-כלל. השיבוליות רחבות, כרסתניות. בבסיס השיבולת יושבות 2 שיבוליות מנוונות (להבדיל מבן-חיטה רב אנפין, הנושא 3 שיבוליות כאלה). הגלומות בינוניות, אורכן 8 מ"מ, והן מכוסות שערות קצרות. על הגלומה ניכרים עורקים בפספוס ירוק–לבן, והם שווים זה לזה או כמעט שווים. כל גלומה מתפצלת בקצה ל-2–5 מלענים. הגרגיר חופשי, היינו אינו מעורה במוצים. עם ההבשלה נושרת השיבולת כולה כיחידה אחת.
בן-חיטה ביצני שכיח ב
בתה ימתיכונית, גדל לפעמים בהמוניו בכתמים צפופים. נפוץ בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, וכן בצפון עירק ומערב אירן, דרום רוסיה, דרום אוקראינה וטרנס-קווקז.
בן-חיטה הוא סוג חשוב במשפחת ה
דגניים, תת-משפחת הסיסניים, והוא אחד הסוגים הגדולים במשפחתו במספר מיניו. אלה עשבים נמוכים, חד-שנתיים, לרוב עם שיבולת עבה ו
מלענים בינוניים עד ארוכים. יש בסוג 25 מינים, 11 בארץ, והוא (כפי שמרמז השם העברי) קרוב לסוג חיטה. שני הסוגים נגזרו מאב-מוצא דגני קדמון משותף, ומספר הכרומוזומים הבסיסי שלהם הוא x=7. למינים השונים של בן-חיטה, בדומה למיני החיטה, יש 14, 28 או 42 כרומוזומים. השם המדעי של הסוג משמעו ביוונית "דומה לתיש", או "חביב על תיש". חשיבותו לאדם נובעת מכך, שהגנומים של שניים ממיני בן-חיטה שותפים ליצירת החיטה התרבותית. במבנהו הוא מתאפיין בכך שהשיבוליות ערוכות אחת-אחת על ציר השיבולת (שלא כמו בשעורה, שם הן ערוכות שלוש-שלוש), רחוקות זו מזו. בכל שיבולית 2–8 פרחים. הגלומות הן לרוב גדולות ורחבות במיוחד, דמויות ביצה, והן גלדניות, מעורקות, מסתיימות לרוב במלען. הגרגיר מוארך ופחוס, ובקצהו ציצת שערות.
כתבו: אורי קושניר ומייק לבנהמקורות מידע