מורית גדולה

צמח דו-שנתי או רב- שנתי קירח, זקוף וגבוה (50 עד 150 ס"מ). הגבעול עבה. שכיח בצל-יער ובמעזבות מוצלות. שולט בכתמים. שמו נגזר מהשם המקראי מור, אך לא ברור מדוע. שמו המדעי נקרא על שם העיר אזמיר בטורקיה.

העלים גזורים לאונות רחבות מעטות (לרוב 3), משוננות כמשור. העלים העליונים נגדיים. פורח ממרס עד מאי. הפרחים בצבע צנוע, קרם עד צהבהב עם נטיה לירקרק. רובם דו-מיניים, חלקם זכריים. הם ערוכים בסוככים מורכבים ובתפרחת מסועפת. הפרי פחוס, דמוי חצי כדור, גדול 08 מ"מ), קירח, שחור, משונן בשוליו. מתייבש בקיץ.
שורשים צעירים וגבעולים צעירים נאכלים טריים או מבושלים בישול קצרצר טעמו מתקתק. בדומה לאספרג. פרחים ועלים צעירים נאכלים בסלט חי. מצד שני מעידים כי הבקר נמנע מלאכול מורית בגלל רעילות העלים. למי להאמין?

תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון. בסוג 8 מינים, בארץ 2.

 

 

יתרונות בריאותיים:
המורית עשירה מאוד בויטמין C המצוי בעלים.לעלי המורית הגדולה, בעיקר לשמנים האתריים שבעלים יש איכויות אנטי-בקטריאליות ואנטי-פטרייתיות.

מחקריםרפואיים שבוצעו מצאו שהשמנים האתריים המצויים במורית הם אנטי- סרטניים -
הוא מכיל רמות גבוהות של תרכובת אנטי-סרטנית חזקה בשם isofuranodiene.
חומרים אלו נמצאו יעילים להקטנת גידולים של סרטן המעי, וסרטן החזה.
כדי להנות מהשמנים האתריים כדאי להימנע מבישול.
המורית הגדולה בעלת איכות מרירה - היא מסייעת בעיכול, מעוררת תיאבון, ונוגדת עוויתות.

מחקרים רפואיים מצאו שהשמנים המצויים בעלים הם בעלי השפעה מטהרת ומנקה.

במחקר שבוצע ב2015 בו חיפשו החוקרים תרכובות המחקות את ה nerve growth factor
(NGF) [חלבון קצר המופרש מתאים וגורם לגדילה, התמיינות ושרידה של נוירונים-
תאי עצב] להגנה וריפוי מחלות הנובעת מניוון עצבי.
Isofuranodiene המצוי בשמנים האתריים שבמורית מעורר התחדשות נוירונים, מונע ניוון ומגן על תאי העצב.

לצמח קראו בזמנו " צמח אלכסנדר" מכיוון שאלכסנדר הגדול נהג לקחת למסעותיו את הצמח ולתבל בו את האוכל לחייליו.