הרדופנין צר-עלים (לשעבר הרדופנין רב-עמודים) הוא צמח
רב-שנתי של צפון הארץ ומזרחה. הצמח אינו מסתעף, אבל מצמיח הרבה עמודי-פריחה זקופים מקבילים, לכן נקרא בעבר גם הרדופנין רב-עמודים. עמודי-הפריחה נושאים עלים עד מתחת לחצי אורכם. העלה סרגלי מוארך, מזכיר עלה של דגניים. כל חלקי הצמח מטיפים מיץ חלבי בהיפצעם.
הרדופנין צר-עלים פורח מאוחר באביב, באפריל–מאי. הפרח ורוד. צינור ה
אבקנים סגול–חום כהה, מעוטר בקוי-אורך בהירים. ה
צלקות צהובות. הפרחים גדולים, נפתחים
דור אחר דור מבחוץ פנימה. הפרחים החיצוניים גדולים מהפנימיים. ה
קרקפת גדולה, עטופה בדורים אחדים של
חפים ירוקים רעופים. בראש הזרע יושבת
ציצית של שערות מנוצות, צבעה כצבע עשן. ה
זרעון ארוך במיוחד, עד 2 ס"מ, והציצית אינה ארוכה ממנו.
הרדופנין צר-עלים גדל ב
בתה בקרקע טרה רוסה בין סלעי גיר. במקום הימצאו הוא גדל בפרטים רבים. נפוץ בארץ בגליל העליון ובגלבוע, וכן בכל אזורי עבר הירדן המזרחי מהחרמון עד אדום. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות השוכנות למזרחו של הים התיכון.
הסוג כולל 150 מינים, בארץ 9. לא ברור מדוע ניתן לסוג השם התלמודי הרדופין, השייך במקורו כנראה לצמח אחר לגמרי, והמקשר אותו לכאורה עם ההרדוף שאין להם הרבה במשותף. הפרחים
לשוניים, גדולים במיוחד, צבעם צהוב או ורוד. ה
קרקפת גדולה, עטופה ב
דורים אחדים של עלים (חפים)
רעופים – סימן מועיל להבדלה בין בני הסוג לבין מינים מסוגים אחרים, דומים. ה
זרעון גדול. בראש הזרעון יושבת ציצית גדולה, שערותיה מנוצות. העלה לרוב סרגלי ארוך, והעורקים נראים כמקבילים, ובאין פרחים אפשר לטעות ולחשוב שהוא מן החד-פסיגיים – דגניים או שושניים. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח. כל הצמחים בסוג מפרישים מיץ חלבי.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע