תלתן הביצות הוא עשב
רב-שנתי נפוץ בביצות, ליד מעיינות, קרקעות כבדות לחות ודשאים מושקים. הצמח בעל קני שורש ו
גבעולים על-אדמתיים זוחלים המשתרשים מהמפרקים. העלים והתפרחות שרועים או מזדקפים מה
גבעולים הזוחלים.
העלים צפופים על הקרקע, חלקם זקופים, בעלי
פטוטרות ארוכות. אורך עלי הלוואי עד 2 ס"מ והם דמויי איזמל. ה
עלעלים דמויי ביצה, קהים בראשם, שפתם
משוננת בשיניים זעירות.
התפרחת דמוית קרקפת. התפרחות בעלות
עוקצים ארוכים. קוטר התפרחת 10-15 מ"מ, בבסיסה יש
חפי מעטפת שאורכם 3-6 מ"מ. הפרחים
יושבים כמעט. בבסיס כל פרח חפה דמוי איזמל, שאורכו גדול מאורך צינור ה
גביע. חמשת שיני ה
גביע אינן שוות, שתי העליונות קצרות מצינור
הגביע, שלוש התחתונות זקופות וארוכות מצינור הגביע. צינור
הגביע עצמו בעל שערות רכות וארוכות עד צמיר, ותופח בעת הבשלת הפירות. כתוצאה מכך נראית ה
קרקפת הפורה ככדור צמר לבן.
ה
כותרת ארוכה בהרבה מהגביע, צבעה וורוד-ארגמן. לקראת הבשלת הפירות מקבלות ה
כותרות הנבולות צבע חום אך אינן נושרות. הפרי –
תרמיל בעל 3-4 זרעים, כלוא בצינור הגביע.
מין זה שייך לסוג גדול ומגוון במשפחת ה
קטניות (לשעבר הפרפניים), בסדרת הקטניות. מספר מיניו מגיע ל-280. בארץ 51 מינים, והריהו הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) בארץ, אחרי קדד. הארץ משמשת מרכז חשוב בתפוצתו העולמית ובמחקר הסוג.
רוב מיני התלתן הם עשבים
חד-שנתיים זקופים, מיעוטם עשבים רב-שנתיים. הסוג מאכלס
בתי-גידול מגוונים. העלים
תלתניים, כלומר
מורכבים משלושה (תלת) עלעלים. אין הוא ה
פרפרני היחיד שעליו תלתניים, אך הוא שזכה בשם. ברוב מיני התלתן יוצאים כל 3 ה
עלעלים מנקודה אחת, במינים ספורים (7 מינים בארץ) נישא העלעל האמצעי על פטוטרית קצרה מעל מפגש שני העלעלים הצדדיים.
הפרחים
דמויות קרקפות או
סוכך מרובות-פרחים.
הפרח פרפרני, מייצר צוף המופרש בבסיס האבקנים. החרק חונה על משוטי הכותרת וחותר לצוף שבצינור ה
אבקנים, וכך הוא מוריד את הסירה וגורם להזדקרות האבקנים (או מאוחר יותר – הצלקת) המסתתרים בה. אבקנים – 10, תשעה מתוכם זיריהם מאוחים לצינור בעוד העשירי – העליון שבהם – חופשי. כך הופך צינור האבקנים למעין מרזב פתוח בחלקו העליון, המאפשר לחרק גישה נוחה לצוף המצטבר בו. ה
שחלה – עלית.
ה
תרמיל כלוא בגביע, אינו נפתח, מספר זרעיו מועט. הוא מצוייד בשיניים או ווים, ומופץ כשהוא נאחז בנוצות של עופות או בשיער של יונקים.
בתרבות מגדלים תלתן למזון לחיות-המשק כמספוא ירוק או מיובש כחציר, למרעה ולזבל ירוק במחזור הזרעים. מועיל גם כצמח-דבש לדבורים.
תלתן הביצות ו
תלתן זוחל דומים מאוד זה לזה הן במראם הכללי והן בבית גידולם. להלן מספר הבדלים שיעזרו לנו בשדה להכיר איזה מהם נמצא לפנינו. לתלתן הביצות העלעלים חסרי כתמים, התפרחת דמוית
קרקפת, צבע הפרחים וורוד, הגביע שעיר ותופח בעת הבשלת הפרי. ואילו ל
תלתן זוחל על העלעלים יש כתמים, התפרחת דמוית סוכך, צבע הפרחים לבן עד וורוד בהיר ו
הגביע אינו שעיר ואינו תופח.
כתבו: ליאורה קרת ומייק לבנה
מקורות מידע
הצמח במקורות
השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ".
במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג') מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ".
המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה. השם תלתן נשמר למין
גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.
כתב: דרור מלמד