אשבל-הביצה הוא צמח
עשבוני רב-שנתי גבוה הגדל ב
בתי-גידול לחים. עלי ה
שושנת גדולים, אורכם 15–20 ס"מ. ה
גבעולים מרובעים בחתך.
כמו צמחי-מים רבים אשבל-הביצה פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. הפרחים ערוכים ב
דורים מרוחקים זה מזה, כל דור יוצא מחיק עלה הארוך יותר מהפרחים, רוחב הדור 3 ס"מ. העלים של אֶשְׁבַּל-הַבִּצָּה לבידים, כסותם רכה ונעימה. שפתם גלונית. ה
גביע מלבין, מכוסה בצפיפות בשערות לבנות ארוכות ורכות ובשערות בלוטיות. ה
כותרת סגולה חיוורת, בסיס השפה התחתונה מנומר בנקודות שגונן סגול רווי יותר. אורך הגביע 6 מ"מ, הכותרת כפליים מזה. בפרי שיני הגביע זקופות ומחודדות, אך אינן קוצניות, החוד לא מוקשה. שכיח. גדל בצפון הארץ ובמרכזה, בעיקר בעמקים, במישור החוף ובבקעה.
בסוג 300 מינים, במיוחד בארצות שסביב הים התיכון, וכן באזורים עם אקלים ימתיכוני בדרום-אפריקה ובצ'ילי. התפרחת מעין
שיבולת (מכאן השם אשבל). את הפרחים מלווים עלים לכל אורך התפרחת. הגביע פעמוני או
צינורי, עם 5 שיניים שוות מחודדות; 5–10 עורקים נראים לאורך צינור הגביע. הכותרת דו-שפתנית, ה
אבקנים חבויים בשפה העליונה, הקמורה. אך כל אלה הם סימנים הקיימים גם בסוגים אחרים במשפחת ה
שפתניים, ויש להודות כי כללית אשבל הוא סוג בלתי מגובש, וקשה לתת בו סימנים המשותפים לכל מיניו ומבדילים אותם מאחרים. יש 11 מיני אשבל בארץ, מהם 4
חד-שנתיים ימתיכוניים, 3 רב-שנתיים עשבוניים בסלעים, 3 רב-שנתיים של בתי-גידול לחים, ו-1 נפוץ ב
בתה ימתיכונית.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע