אכילאה ערבתית

אכיליאה ערבתית היא עשב רב-שנתי מדברי ריחני, נמוך (15–30 ס"מ), פעיל-חורף. מתוך קנה-שורש עולים גבעולים רבים. העלים התחתונים של כל גבעול ערוכים במעין-שושנת. העלה צר, אורכו 20 מ"מ, גזור לאונות דקות ומשוננות, ניצבות לציר, רעופות אך לא צפופות. העלים מרובים גם לאורך כל הגבעול עד לתפרחת. ריח העלים כריח סנטולינה, מכאן שמו המדעי.

אכיליאה ערבתית פורחת ממרס עד מאי בצבע צהוב-כתום. הקרקפות קטנות (קוטר הקרקפת 4 מ"מ), המוני קרקפות ערוכות יחד בתפרחת מורכבת-פעמיים. בכל קרקפת פרחים צינוריים רבים במרכז ופרחים לשוניים מעטים בהיקף. הפרחים הלשוניים נקביים, הצינוריים דו-מיניים. חפי המעטפת רעופים, מכוסים בצפיפות בשערות צמר אפורות מהודקות. המצעית מכוסה מוצים. הזרעון עטור נזר, חסר ציצית.

אכיליאה ערבתית שכיחה במישורי הלס של צפון הנגב והר הנגב, חודרת גם אל בתות-סְפָר.
המין משמש גם כיום ברפואה עממית כתרופה לכאב-בטן ולשיעול. הסוג נקרא על-שם אכילס, שלימד את האדם את כושרו של הצמח לרפא פצעים, דבר שהוא עצמו למד ממורהו חירון (חצי אדם וחצי סוס). הסוג כולל 130 מינים (200 לדעת אחרים) בחצי הכדור הצפוני, בעיקר במרכז אסיה ובמזרח התיכון. בארץ מופיעים 5 מינים, כולם פורחים בצהוב, מהם 3 מדבריים ואחד הררי, גדל במרומי החרמון. כן מגדלים בארץ עוד 5 מינים בגינות-נוי, ואלה לאו דווקא צהובי-פרחים.

הסוג נקרא על-שם אכילס, שלימד את האדם את כושרו של הצמח לרפא פצעים, דבר שהוא עצמו למד ממורהו חירון (חצי אדם וחצי סוס). משמש גם כיום ברפואה עממית כתרופה לכאב-בטן ולשיעול.

130 מינים (200 לדעת אחרים) בחצי הכדור הצפוני, בעיקר במרכז אסיה ובמזרח התיכון. בארץ 5 מינים בר, ועוד 5 מינים מטופחים בתרבות בגינת הנוי.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע