קורטם פרסי הוא קוץ
חד-שנתי מדברי דוקר מאוד. הקוצים הם גם עלי ה
גבעול וגם
חפי ה
מעטפת החיצונית של
קרקפות הפרחים.
קורטם פרסי פורח באפריל ובמאי. גון הפרחים צהוב רווי. הפרחים כולם
צינוריים, וכולם דו-מיניים. ל
ציצית של הזרע יש זיפים מנוצים, בעוד שלכל יתר מיני הקורטם בארץ אין ציצית כזאת.
קורטם פרסי נדיר ביותר. גדל בכל חלקי הנגב, ורק שם. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון.
ממנו תורבת כנראה קורטם הצבעים.
בסוג 13 מינים (לדעת אחרים – 25 מינים), מהם 4 מינים גדלים בר בארץ, כולם קוצים
חד-שנתיים, ומין אחד מגדלים בחקלאות בארץ. השם העברי של הסוג משקף מיזוג של צלצול השם המדעי Carthamus יחד עם דמיון לאחד השמות הערביים (הוא נקרא בערבית בשם קוץ, אך גם בשם קירטים), ואולי נשתמר בשם הערבי אף הד לשמו העברי הקדום, כי בתלמוד הבבלי (פסחים מ"ב) נזכר צמח בשם קרטמא. יתכן שהשם נובע מן המנהג לקטום את ה
קרקפות להפקת צבע לצביעת אריגים.
המין התרבותי קורטם הצַבָּעִים (Carthamus tinctoria) שימש, כפי שמורה שמו, להפקת צבע. כיום מגדלים אותו בחקלאות להפקת שמן מן הזרעים, הדומים במראם ובטעמם לזרעי חמניות, וידועים בחקלאות בארץ בשם חָרִיעַ. צבע פרחיו כתום עז, קוצניותו מתונה. פרחי הקורטם דקים ודומים לחוטים, והם אף צובעים את האורז בצהוב, לכן מוכרים אותם בשווקים כתחליך לזעפרן (כרכום) היקר. בשנת 1975 הופק בארץ שמן חריע בכמות של 438 טון, ב-1984 – רק 259 טון. היבול העולמי בשנת 2005 היה 276,000 טון, אך בארץ חדלו כנראה לגדלו.
כתב: מייק לבנה
מקורות מידע
הצמח במקורות
השם קוץ נזכר במקרא כשם כללי לצמחים בעלי עלים דוקרניים.שמות הקוצים אשר מופיעים במקרא קשים לזיהוי. סביר להניח שאחד מן השמות: שמיר, שית, צנינים ועקרבים מתייחס לאחד ממיני החורשף. ניכר שאבותינו הכירו את שמו המדויק של החורשף. יש המזהים את הקוץ המקראי עם צמח ששמו "קורטם" ויש המזהים אותו עם "ברקן" או "גדילן".