רבוז לבן הוא צמח-בר חד-שנתי, פולש מאמריקה שהשתרש בארץ. הוא מסועף וסבוך, שרוע או מתרומם עד גובה של חצי מ'. צבעו ירוק בהיר. העלים מסורגים, ביציים, מתרחבים סמוך לקצה.
ירבוז לבן פורח במשך כל הקיץ, ממאי עד ספטמבר. הפרח קטן, חד-מיני, ירוק, מואבק-רוח. קבוצות של פרחים יוצאות מחיקי עלים. לפרח חפיות נוקשות ודוקרות, אורכן גדול מאורך הפרח. הזרע שחור מבריק. כשהצמח מסיים את פריחתו הוא ניתק משורשיו והופך לצמח גלגל, וכך הוא מפיץ את זרעיו.
ירבוז לבן גדל בגינות, שדות ומעזבות. הוא נחשב כעשב-רע מזיק מאוד. יש פרטים הצוברים חומצות של מלח חנקני, ואז הם רעילים לצאן. הוא נפוץ כיום ברוב אזורי הארץ, בעיקר בעמק החוף המרכזי ובעמק יזרעאל. מוצאו באמריקה הטרופית, אך הוא נרשם בארץ כבר על-ידי בואסיה ב-1879.
בסוג ירבוז כ-100 מינים, בישראל נאספו 12 מינים - כולם צמחים גרים בישראל, ו-2 צמחי-נוי. השם המדעי של הסוג משמעו "אינו נובל", כי למינים אחדים יש "פרחי אלמוות".
כתב מייק לבנה
הצמח במקורות
הירבוז נזכר במקורות, במסכת שביעית "הפגם והירבוזין השוטים... פטורין מן המעשרות" (שביעית פ"ט, מ"א) ובמסכת כלאיים "אין מרכיבין... ולא תרד על גבי ירבוז מפני שירק בירק" (כלאים א', י"א).
ברפואה העממית משמש הירבוז להורדת חום , תרופה נגד בצקת, שלשולים, דיזנטריה, הכשות נחשים ארסיים, פצעים חיצוניים, דלקת הסימפונות (ברונכיט) וכמסייע לזירוז המחזור החודשי.
מקורות מידע