ירבוז שרוע הוא צמח-בר פולש מאמריקה שהשתרש בארץ. זהו צמח חד-שנתי שרוע ומסועף, קירח. גבעוליו הירוקים נוטים ללבן או לאדום. העלים אזמליים או ביציים הפוכים, אורכם 3 ס"מ.
ירבוז שרוע פורח כל הקיץ והסתיו, ממאי עד נובמבר. הפרחים ערוכים בצברים החבויים בחיקי עלים.
ירבוז שרוע גדל בגינות ובשדות, במקומות מופרעים, במיוחד בצידי-דרכים ובמעזבות. עמיד למדי בפני ריסוס של צידי-דרכים. נאסף בארץ לראשונה בשנת 1949 בירושלים ובחוף, מאז פשט בכל חלקי הארץ, במיוחד בעמקי מרכז הארץ. שכיח מאוד
תפוצתו כיום כלל-עולמית, מוצאו ממערב ארצות הברית.
העלים נאכלים כשהם מבושלים.
בסוג ירבוז כ-100 מינים, בישראל נאספו 12 מינים - כולם צמחים גרים בישראל, ו-2 צמחי-נוי. השם המדעי של הסוג משמעו "אינו נובל", כי למינים אחדים יש "פרחי אלמוות".
כתב מייק לבנה
מקורות מידע
הצמח במקורות
הירבוז נזכר במקורות, במסכת שביעית "הפגם והירבוזין השוטים... פטורין מן המעשרות" (שביעית פ"ט, מ"א) ובמסכת כלאיים "אין מרכיבין... ולא תרד על גבי ירבוז מפני שירק בירק" (כלאים א', י"א).
ברפואה העממית משמש הירבוז להורדת חום , תרופה נגד בצקת, שלשולים, דיזנטריה, הכשות נחשים ארסיים, פצעים חיצוניים, דלקת הסימפונות (ברונכיט) וכמסייע לזירוז המחזור החודשי.