אנטינוריית האיים

אנטינוריית האיים היא דגני חד-שנתי עדין ושברירי, קירח, נטוי עד זקוף, גובהו 20-10 ס"מ. טרפי העלים מחודדים, מחוספסים בשוליהם, שטוחים או גלולים. הלשונית, הנמצאת בין טרף העלה לנדן, קרומית, מוארכת.

התפרחת מכבד רפה שמתארו הכללי ביצני, אורכו אינו עולה על 10 ס"מ, ענפיו דקיקים-נימיים. עוקצי הפרחים מעובים לכדי חרוט הפוך במקום חיבורם עם השיבולית. השיבוליות זעירות, אורכן 1.5-1 מ"מ, פחוסות מצדיהן, מכילות 2 פרחים פורים, תלת-אבקניים, הפרח התחתון יושב והפרח העליון נישא על פרק מוארך של ציר השיבולית. הגלומות כמעט שוות, ארוכות מעט מהפרחים, דמויות-סירה, קהות, מבריקות, הן אינן נושרות עם ההבשלה וניכרות בצמח המתייבש. המוץ התחתון קרומי-שקוף. הגלומות והמוצים חסרי מלענים. הגרגיר חפשי, דמוי ביצה-הפוכה, פחוס.
אנטינוריית האיים פורחת באביב. היא נדירה בישראל וגדלה בשלוליות מתייבשות בגולן, שם היא יוצרת מקבצים צפופים ועדינים בינות לצמחי הביצה האחרים. תפוצתה העולמית משתרעת באירופה, צפון אפריקה ואסיה.

אנטינוריית האיים תוארה בשנת 1845 ע"י הבוטנאי האיטלקי פרלטורה (Filippo Parlatore, 1816-1877), שאספה לראשונה באי סיציליה, ומכאן שם המין (גם השם המדעי, insularis, מלטינית: insula - "אי").

שם הסוג, Antinoria, לכבודו של מגלה הארצות והזואולוג האיטלקי אנטינורי (Orazio Antinori, 1811-1882).

בסוג אנטינוריה 2 מינים. אנטינוריית האיים הוא המין היחיד הגדל בישראל.

כתב: דרור מלמד

מקורות מידע