כוכבית חיוורת היא עשב חד-שנתי, עדין, מסועף מאוד, ירוק-חיוור (מכאן שמו), משתרע, גובהו עד 30 ס"מ. הגבעולים גליליים, מתפצלים באופן דו-קרני ולאורכם שורת שערות או שתיים. העלים נגדיים, פשוטים, ביצניים, קרחים, התחתונים בעלי פטוטרות והעליונים יושבים.
התפרחות נישאות בקצה הגבעולים באשכולות דלילים או צפופי- פרחים. עוקצי הפרחים קצרים, נימיים. הפרחים קטנים ואינם נפתחים לרווחה. עלי הגביע, 5-4, איזמלניים, שעירים. עלי הכותרת חסרים, או שהם זעירים. לפרחים בדרך-כלל 3 אבקנים ו-3 עמודי-עלי. בפרח מתבצעת האבקה עצמית.
הפרי הלקט ביצני, ירוק, הנפתח ב-6 קשוות ומשחרר זרעים רבים, זעירים, צהבהבים עד חומים-בהירים, מכוסי בליטות. לאחר הפתיחה נותרות קשוות הפרי בתוך עלי הגביע, קצותיהן המחודדים קרומיים והן נראות ככתר.
כוכבית חיוורת פורחת בסתיו, בחורף ובאביב. היא נפוצה בכל הארץ, למעט בנגב ובערבה, בגינות ועציצים, בעיקר במקומות לחים ומוצלים. תפוצתה העולמית משתרעת באירופה ובמזרח-התיכון ומשם חדרה לאמריקה.
כוכבית חיוורת דומה מאוד לזן חסר-כותרת של כוכבית מצויה וקשה להבדיל בין השתיים. פרחי כוכבית חיוורת קטנים יותר, צבעה ירוק דהוי יותר ומספר האבקנים אינו עולה על 3, בעוד שבכוכבית מצויה הוא עשוי להגיע ל-10. בשל הבדלים קלים אלה, יש הרואים בכוכבית חיוורת תת-מין של כוכבית מצויה.
פירוש שמות הסוג והמין המדעיים, כשמות העבריים: Stellaria הוא "כוכב" בלטינית ומשמש לתיאור צורת הפרח ברוב מיני הכוכבית ו-pallida הוא "חיוור" – לתיאור צבע הגבעולים והעלווה החיוורים במין זה.
בסוג כוכבית כ-110 מינים. בישראל נאספו 3 מינים.
כתב: דרור מלמד
מקורות מידע