קדד האנקולים

תל אביב, דצמבר. צילום: © דרור מלמד
תל אביב, דצמבר. צילום: © דרור מלמד
  • שם הפרח: קדד האנקולים
  • שם מדעי: Astragalus hamosus
  • משפחה:קטניות Fabaceae
  • מס' עלי כותרת: 5
  • צורת העלה: מנוצה
  • שפת העלה: תמים
  • בית גידול: חברות שיחים (בתה וגריגה)
  • צורת הגבעול: עגול
  • צורת חיים: חד-שנתי
  • תפוצה בארץ: גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן
  • עונת הפריחה: מרץ, אפריל, מאי
קדד האנקולים הוא צמח חד-שנתי מסתעף מבסיסו, זקוף, גובהו 20 ס"מ. העלה מנוצה, העלעלים אליפסיים, מספרם 8–12 זוגות. אורך העלה 7–10 ס"מ. הגבעול והגביע שעירים מאוד. מהנפוצים במיני הקדד.

קדד האנקולים פורח בין מרס למאי. התפרחת כדורית, נישאת על עוקץ ארוך. הפרח קטן, אורכו עד 10 מ"מ, צבעו צהבהב חיוור עד לבן. שיני הגביע ארוכות, כדי חצי ויותר מאורך הגביע. הפרי משתלשל, כפוף במרכזו (לא בקצהו כמו במיני קדד אחרים רבים). הפירות יושבים במערך כוכבי בקבוצות של 2–6. הפרי חסר צלעות, עגול בחתך-רוחב. כמעט קירח, עם שערות בודדות הדוקות או שערות קצרצרות רבות.

קדד האנקולים צומח בבתה נמוכה ובמעזבות בכל אזורי הארץ פרט לדרום הנגב. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.

קדד הוא סוג ענק של קטניות עם פרחים פרפרניים ועלה מנוצה למספר גדול של זוגות-עלעלים. אין קנוקנת בקצה העלה, ובכך קל להבדיל בין קדד לבין בקיה. מאפיין את הסוג פרי קדוד, היינו שקליפתו כפופה מתפר-הגב פנימה ויוצרת מחיצה המחלקת את הפרי לאורכו לשתי מגורות. קל לזהות את ייחודו של הפרי לפי השקע שלאורך תפר-הגב. הסוג קדד הוא מתחרה רציני על התואר "הסוג עם מספר המינים הגדול ביותר" – מונים 2000 מיני קדד בעולם, רבים מהם במערב אסיה ומרכזה. גם בארץ הוא ראשון במספר מיניו: 55 מינים שונים של קדד גדלים בחלקי הארץ השונים, רבים מהם בתנאים קיצוניים, כמו מדבר או מרומי הרים. כחצי מן המינים בארץ הם עשבים חד-שנתיים, אך חלק מן המינים הם בני-שיח קוצניים.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע