צנון מצוי הוא צמח
חד-שנתי מסועף אלכסונית בגובה 50 ס"מ. כל חלקי הצמח מכילים ברקמותיהם שמני-חרדל, המגינים עליהם בפני אכילה על-ידי חרקים. השורש שיפודי דק. העלים התחתונים מחולקים–כינוריים. עלי-ה
גבעול מסורגים, סרגליים,
מפורצים או
משוננים, חסרי עלי-לוואי. הצמח שעיר בתחתיתו.
צנון מצוי פורח מינואר עד מאי. הפרחים טיפוסיים למשפחת ה
מצליבים, צבעם לבן-צהבהב או קרם, ואופייניים להם עורקים אדמדמים כהים המסתעפים מן העורק המרכזי של הטרף. הפרחים גדולים יחסית (קוטרם 2.5 ס"מ), עם 4 עלי
גביע אדמדמים זקופים ו-4 עלי
כותרת הערוכים כצלב וטרפיהם פרושים. כל עלה-כותרת מחולק לציפורן ולטרף. במרכז הפרח 6
אבקנים – 2 קצרים ב
דור החיצוני, ועוד 4 ארוכים בדור הפנימי. בבסיס האבקנים מופרש צוף. ה
צלקת מבשילה לפני האבקנים. הפרחים נישאים על גבי
עוקצים וערוכים ב
אשכולות דלילים על גבי הגבעול. הפרי גלילי,
בשרני או שעמי קמעא, דק וארוך, משונץ בין הזרעים כמחרוזת, ובו 3–8 זרעים. הוא מסתיים במקור – פרק חסר זרעים, מחודד בקצהו.
צנון מצוי מתפתח כעשב רע בשדות של תבואות-חורף, וכן עולה בשטחים מוברים ובצידי דרכים. הוא נפוץ בעיקר בצפון הארץ, פחות מזה במרכזה. תפוצתו העולמית רחבה בארצות הים התיכון והלאה צפונה ומזרחה.