אהל הגבישים

אהל הגבישים הוא צמח בשרני שרוע, חד-שנתי או דו-שנתי. עליו מכוסים בועות שקופות ונוצצות כגבישים. הוא גדל בחגורת הרסס, סמוך לים, בתחום המרוסס בטיפות של מי-ים מלוחים העלולים להזיק לרקמות הצמח. הבועות הן במוצאן שערות בלוטיות, ואליהן מסלק הצמח עודפי מלח שהוא קולט מהקרקע המלוחה שהוא צומח בה ומרסס מי הים הפוגע בו. כיסוי הבלוטות מגן על העלים גם בפני פגיעת גרגרי החול הנישאים ברוח, בדומה לשערות של צמחי-חוף אחרים כגון לבנונית ימית, אספסת הים. הסוג נקרא בעבר גם בשם שלגית, בגלל מראהו כמכוסה שלג. מאותה סיבה הוא נקרא באנגלית Ice plant. העלים שטוחים (שלא כמו עליהם של מינים אחרים בסוג אהל, שהם גליליים), דמויי ביצה הפוכה או מרית, התחתונים נגדיים ונישאים על פטוטרת, העליונים מסורגים, יושבים.

אהל הגבישים פורח מפברואר עד יוני. הפרח לבן, קוטרו 10 מ"מ, והוא נראה כאילו יש לו הרבה מאוד עלי כותרת צרים, אך במוצאם אלה ברובם אינם אלא גלגול של אבקנים. עלי הגביע קצרים יותר, בשרניים, עוטפים את הפרי, מאדימים, מגובששים מאוד.

אהל הגבישים גדל בקירות ובמדרונות-כורכר הפונים לים, לעתים בכתמים צפופים. הוא נפוץ בחופי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון וצפונה.

בארץ גדלים בר 3 מיני אהל. מגדלים בגננות מיני אהל וקרוביו לכיסוי שטחים, בעיקר במדרונות.

כתב: מייק לבנה