גד השדה

גד השדה (כוסברה) הוא צמח חד-שנתי קירח, זקוף ומסועף, המדיף ריח חזק. גובהו עד 50 ס"מ. הגבעולים מסתעפים באורח דו-בדי. העלים התחתונים שסועים, וככל שהם עולים במעלה הגבעול הם גזורים יותר, עד כדי עלה גזור 3 פעמים לאונות צרות סמוך לראש הגבעול. העלה מבריק.

גד השדה פורח בין מרס ליוני. הסוכך חסר חפים, ובו 3–5 סוככונים. לסוככון חפיות סרגליות, ובו 3–8 קרניים. עלי הגביע גדולים, עלי הכותרת לבנים או אדמדמים, העלים החיצוניים בסוככון גדולים מהיתר. הפרי כדורי, עם חריץ לאורכו, ובראשו שיני הגביע שאינן שוות, ו-2 עמודי העלי שהם אופקיים או נטויים מטה.

גד השדה גדל בשדות של תבואות-חורף בקרקע כבדה בחלקים שונים של מרכז הארץ וצפונה. אינו שכיח. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון באירופה ובמזרח התיכון.
הצמח משמש תבלין למזונות שונים, למשקאות חריפים, לשוקולד ולקקאו, לטבק, לתרופות, וכן לתערובת-תבלינים הידועה בשם קארי. משתמשים בעלים לסלט, ובעיקר בזרעים, שריחם נעים וחזק. הוא נזכר בתנ"ך בשם גד ובמשנה בשם כוסבר. מקובל גם כסם-אהבה, ולהבדיל – כדוחה חרקים.

בסוג 2 מינים.

כתבו: ערגה אלוני ומייק לבנה

מקורות מידע  

הצמח במקורות

המן שירד במדבר סיני מתואר "כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש" (שמות ט"ז, ל"א). מספר חוקרים ובוטנאים מאוחדים בדעה שהמדובר באותו תבלין הקרוי בפינו גד השדה. הגד גודל בארץ בתקופת המשנה, העברים אכלו הן את הירק והן את הזרעים ולפי המקורות ברור שהשימוש בו היה נרחב. בין היתר השתמשו בכוסברה לתיבול כבושים ואת העלים היבשים היו משמרים לשימוש משך כל עונות השנה.

פולקלור ושימושים נוספים

מקור השם כוסברה מהמילה היוונית Koros שפירושו פשפש, המתייחס לריח העלה. בימי הביניים השתמשו בגד להכנת שיקויי אהבה וקטורת. בסיפורי אלף לילה ולילה הוא מוזכר כסם אהבה. באירופה, ובמיוחד בצרפת, משמש הגד להכנת ליקרים ומי-טואלט.

זרעים של גד נתגלו במערה בישראל ויוחס להם גיל של 8000 שנה. כמה טקסטים סנסקריטיים מדברים על ביות הגד בהודו העתיקה בערך לפני 7000 שנה, אך קיימים מעט מאובנים של הצמח שיכולים להוות הוכחה לספרות זו.

(מתוך ויקיפדיה)

פולקלור ורפואה עממית

מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל

קישורים

עוד על גד השדה בפורטל הדף היומי