מרוה שסועה היא צמח
רב-שנתי נדיר מאוד. העלים
שסועים לאונות סרגליות מקומטות.
מרוה שסועה פורחת ממרס עד יוני. הפרח אופייני לסוג מרוה (ר' להלן), צבעו לבן, ה
כותרת קצרה, אורכה לא יותר מכפליים אורך הגביע.
מרוה שסועה גדלה בשדות בקרקעות קירטוניות או בלס. היא נמצאה באזורים רבים למדי, בהרים ובעמקים, במדבר ובחבל הימתיכוני – מן החרמון ועד להר הנגב ומערבות הירדן עד לשפלה – אך בכל המקומות היא נדירה מאוד. תפוצתה העולמית משתרעת במזרח התיכון.
מרווה היא סוג גדול במשפחת ה
שפתניים, טיפוסי למשפחה מבחינות רבות, וייחודי בצורת הה
אבקה שלו, ביחסיו עם החרק המאביק, ובמבנה הפרח המותאם לכך. נוסף על הסימנים המשותפים לסוגים רבים במשפחת השפתניים (פרח
דו-שפתני, 4
אבקנים, עלים
נגדיים,
גבעול מרובע, ריח חריף) – מתאפיין הסוג מרווה בפרח ששניים מאבקניו התנוונו, והוא נותר עם שני אבקנים בלבד. האבקנים גדולים, כל אבקן מחולק לשתי זרועות: התחתונה אינה נושאת אבקה, אלא משמשת מִדְרָך לחרק במנגנון ההאבקה: בדרכו אל הצוף שבפרח נאלץ החרק לדרוך על הזרוע התחתונה, וזו מפעילה כמנוף את הזרוע העליונה, כך שזו מתכופפת וזורה באופן פעיל אבקה על גבו של החרק. בפרח מבוגר יותר יוצאת ה
צלקת לעמדה שהיא גורפת את האבקה מגבו של החרק. כך נמנעת במידה רבה האבקה עצמית: ביומיים הראשונים של הפריחה, כאשר האבקנים מפזרים את אבקתם, אין הצלקת של אותו פרח בשלה עדיין לקבל אבקה. מנגנון כזה מקובל במינים רבים של צמחים, וחובבי לטינית קוראים לו פרוטאנדריה, היינו הקדמת השלב הזכרי. המאביק הטיפוסי הוא דבורים גדולות ובינוניות.
השפה התחתונה של הכותרת מפושקת, מחולקת ל-3
אונות, האמצעית רחבה מהצדדיות. עמוד ה
עלי מפוצל בקצהו כלשונו של נחש. הזרעים (הפרודות) מפרישים ריר בהירטבם.
בסוג 700 מינים. בארץ 22 מינים, מהם ימתיכוניים ומהם מדבריים. עוד 12 מינים מגדלים בארץ בגינות-נוי.
יש דורשים את שמו מרווה – מוריה, מתוך השערה כי תפרחתה של המרווה (אולי המין מרוות ירושלים) שימשה השראה ודגם לעיצוב מנורת בית-המקדש. השערה זו פותחה ביסודיות בידי הבוטנאים הישראלים אפרים וחנה הראובני ובנם נוגה. אומרים כי השם המדעי של הסוג משמעו להיות בריא, ומקורו בסגולות-הריפוי המיוחסות למיני מרווה, במיוחד למרווה המשולשת. דעה אחרת, סבירה יותר, היא שמשמעו להושיע. בערבית נקראת המרווה המשולשת על שם מריה אמו של ישו, בזכות סגולותיה הרפואיות.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע
מידע גנני
צריכת מים לאחר התבססותו: נדרשת לו תוספת השקיה של 100 ליטר למ"ר או 100 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים: שפלה, חוף, הר, בקעה, נגב
צורת חיים: שיח נמוך
קצב צמיחה: בינוני
גובה: (מ') 0.70
קוטר: (מ') 1.00
איברים דקורטיביים: עלים, פרחים
שימוש מומלץ: צמח ריח, מסלעות, ערוגות פורחות
עמידות לתנאי קרקע קשים: גבוהה (כולל לגירניות). רגיש לחוסר ניקוז
תנאי הארה: שמש
כדאי לקטום את הפריחה
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות