חורשף השבכה

מאת: הגר לשנר

אודות הצמח

צמח חד שנתי קטן מאד שגובהו לא עולה על 10 ס"מ. כמו כל בני הסוג חורשף יש לו קוצים בשולי העלה ובשולי חפי המעטפת, והגבעול אינו קוצני. כל חלקי הצמח מכוסים שערות לבנבנות עדינות, צפופות על הגבעול ומקנות לגבעול צבע לבן, ודלילות על העלים. צבע העלים ירקרק מאפיר, והקוצים צבעם לבנבן-צהבהב.

הצמח נושא בדרך כלל 3-1 תפרחות, אך בשנים גשומות ובבתי גידול לחים במיוחד הוא גדל לרוחב ומסתעף ויכול לשאת גם יותר מ-20 תפרחות. תכונה זו מעידה על גמישות פנולוגית – יכולת להגיב לתנאי הסביבה המיידיים, במקרה זה כמויות המים שעומדות לרשות הצמח. גמישות פנולוגית היא תכונה מאד נפוצה בצמחי ישראל, שבה יש הבדלים גדולים משנה לשנה בכמויות המשקעים ובמשך עונת החורף.

כל הפרחים, כמו בשאר בני משפחת המורכבים, מאוגדים בקרקפת שקוטרה עד 1.2 ס"מ. צבעם ורוד עז. חפי הקרקפת החיצוניים צרים, עם קוצים בשולים הניצבים לציר העלה, ויוצרים מבנה של שבכה (סורג) סביב התפרחת – מכאן נגזר שם המין.

מכל פרח מתפתח פרי אחד (זרעוני משפחת המורכבים אינם זרעים – הזרע נמצא בתוך הפרי - אלא פירות) עם ציצית שצבעו לבן. אם תסתכלו על הזרעונים בהגדלה, תראו שהם מכוסים פלומה לבנה.

בקיץ, עם ההתייבשות, כל חלקי הצמח מאפירים וחפי המעטפת (השבכה) סוגרים על הזרעונים וכולאים אותם ביניהם. החפים נפרשים בלחות ומשחררים את הזרעונים. בצורה זו הצמח מגן על הזרעונים בעונת היובש ומפזר אותם רק עם עונת הגשמים. הצמחים היבשים נשארים לעמוד כך חודשים רבים, לעתים גם שנים.

פרופסור אבי שמידע טוען כי חורשף השבכה שייך ל"משפחת צמחי הבטן" – אלה אותם צמחים זעירים ויפהפיים שכדי לגלות את צפונותיהם יש לזחול על הבטן. ואכן, רק במבט מקרוב מתגלה המבנה העדין של השבכה שעוטפת את הקרקפת, ורק בהגדלה ניתן לראות את המעטה הצמרי של הזרעונים.

תפוצה ובית גידול: בסוג חורשף יש כ-30 מינים שעיקר תפוצתם ים-תיכונית, מהאיים הקנריים דרך דרום אירופה צפון אפריקה, וכל דרום-מערב אסיה. מרבית המינים גדלים בבתי גידול יובשניים עד מדבריים.

בישראל יש שבעה מיני חורשף - בני שיח, עשבים רב שנתיים, וחד-שנתיים. חורשף השבכה וחורשף נאה הם חד-שנתיים. רוב המינים גדלים באזורים יובשניים.

חורשף השבכה הוא מין רחב תפוצה. תפוצתו בארץ מהגליל העליון וצפון רמת הגולן עד הנגב המרכזי. תפוצתו העולמית כתפוצת הסוג – מהאיים הקנריים במערב עד פקיסטאן במזרח. בית הגידול האופייני לו הן בתות אבניות יובשניות. הוא כלל לא גדל בקרקעות עמוקות או בצל עצים.

השם: שם הסוג המדעי – Atractilys, הוא השם היווני של החורשף. תואר המין פירושו "כלוא" או "מוגבל במרחב", בגלל החפים ש"כולאים" את הפרחים ואת הזרעונים.

השם העברי הוא צורה עברית של השם הערבי חָרשוּף. זוהי העברה של שם – חָרשוּף הוא שמו הערבי של הקנרס (ארטישוק) שהוא צמח מאכל, ומינים אחרים מהמשפחה שנאכלים. מיני החורשף בארץ אינם ראויים למאכל.

רבים ממיני החורשף מכילים חומרי רעל מקבוצת הגליקוזידים ששמם המדעי הוא Atractilyosides.