דורת ארם-צובא

צילום: © עמיקם שוב
צילום: © עמיקם שוב
  • שם הפרח: דורת ארם-צובא לחצו לשמיעה
  • שם מדעי: Sorghum halepense לחצו לשמיעה
  • שם כללי: Aleppo Millet Grass לחצו לשמיעה
  • שם ערבי: קוצאב, חשישת אלפרס
  • משפחה:דגניים Poaceae
  • מס' עלי כותרת: חסר עלי כותרת
  • צורת העלה: סרגלי
  • שפת העלה: תמים
  • בית גידול: קרקעות כבדות
  • צורת הגבעול: עגול
  • צורת חיים: עשבוני רב-שנתי
  • תפוצה בארץ: גולן, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, ערבה, בקעת הירדן
  • עונת הפריחה: ינואר, פברואר, מאי, יוני, יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר
  • צמח אלרגני
דורת ארם-צובא היא עשב-רע מטריד ושכיח מאוד בארץ ובעולם בשדות שלחין, נפוץ גם בצידי דרכים ובמעזבות, עמיד למדי בפני ריסוסים של צידי הכבישים. ידוע בין החקלאים בשמו הערבי קוסאב. זה דגני רב-שנתי זקוף וגבוה עם קנה-שורש מתפשט ורביה וגטטיבית נמרצת, נוסף על רביה טובה מזרעים. הוא מתפצל מבסיסו בלבד, גובהו עשוי להגיע ל-2 מ'.

דורת ארם צובא זוקפת קנים ארוכים, חלקים ונוקשים. העלים רבים, סרגליים, גליליים בצעירותם, עם עורק מרכזי בהיר בולט כלפי מטה. שולי הטרף משוננים קלות, חדים. הלשונית בהירה, אורכה 5 מ"מ.

דורת ארם-צובא פורחת באביב ובקיץ. בחלקם העליון של הגבעולים נישאת תפרחת גדולה (עד 50 ס"מ אורכה), מסועפת ודלילה. שצורתה הכללית חרוטית. ענפי התפרחת ערוכים בדורים.
השם המדעי של המין נקרא על שם העיר חלב, הנקראת בעברית גם בשם ארם-צובא.
מוצא המין כנראה בארצות הים התיכון, אך הוא נפוץ כיום בכל העולם.

בסוג 60 מינים, בארץ שני מינים בבר ועוד 2 בתרבות: דורה סודנית למספוא ירוק ודורה מצויה לגרעינים להזנת עופות. השם המדעי סורגום מקובל בין החקלאים לציון מינים תרבותיים בסוג. הסורגום התרבותי הוא תבואת-קיץ חד-שנתית. מגדלים בעולם 58 מיליון טון סורגום לגרעינים לשנה, ואלה משמשים מזון בסיסי (לחם-עוני) למיליוני אנשים באסיה ובאפריקה. כן מגדלים מיני סורגום כירק למספוא, והיבול העולמי הוא 22 מיליון טון לשנה. מכינים ממנו גם סירופ, נייר, מטאטאים ועוד. זה גידול קדום, עדויות ממצרים מלמדות שגידלו אותו כבר 2,200 שנה לפני סה"נ. ידוע שהוא שימש גידול בתקופה קדומה גם בסין.

כתב: מייק לבנה