לופית מצויה היא
גיאופיט עשבוני בעל
פקעת ממשפחת ה
לופיים. בילדותנו, הוא ריתק אותנו בשל "הפרח" המוזר המוציא מתוכו מטה כפוף. צורתה המיוחדת של התפרחת הקנתה לצמח מספר כינויים כמו: "מטה אהרון", או שמו האנגלי Friar's Cowl שפירושו "מצנפת הנזיר".
טרפי העלים מבריקים, דמויי לב, נישאים על
פטוטרות ארוכות. פטוטרות העלים ועוקצי התפרחות הם לבנים בבסיסם, ומנומרים בכתמים חומים כהים בחלקם העליון. העלה פורץ מהקרקע מגולגל וה
טרף נפרש עם התבגרותו.
התפרחת גם היא עולה מהקרקע כפופה וסגורה ונפתחת לקראת הבשלת הפרחים. אורכה כ-20 ס"מ והיא עטויה ב
מתחל מפוספס ירוק-לבן שהפתח שלו נוטה כלפי מטה. קצה ה
שִזרה כפוף אף הוא ולעתים בולט מפתח המתחל. אורכה הכולל של השזרה 7-6 ס"מ. הפרחים
יושבים מקובצים ב-6 מ"מ התחתונים שלה. מעל אזור הפרחים נמשכת השזרה וצבעה משתנה מלבן לירוק. בחלק התחתון של התפרחת מצויים 5-4 פרחי הנקבה. ניתן לזהותם על פי ה
שחלה העגולה ירוקה וה
עלי הקצר שבראשה. כל פרח גודלו כ-1 מ"מ. מעל פרחי הנקבה יושבים 25-20 פרחי זכר. גודלם 1 מ"מ. שלא כמו בתפרחות הלוף, בן משפחתה של הלופית, אין אזור חיץ וזיפים (פרחים עקרים) בין קבוצות הפרחים משני המינים, ואין לתפרחת ריח רע ודוחה המושך חרקים.
במחקר שנערך באוניברסיטת ת"א (כח וגליל, 1986) נמצא שחרקים מבקרים את תפרחת הלופית ועוזרים בתהליך ההאבקה. הם נכנסים לתוך התפרחת מבלי שהביאו
אבקה מפרחים אחרים, ויוצאים ממנה ברגע שמצאו את דרכם חזרה החוצה, אך גורמים בתפרחת לביטול של האי ההתאם העצמי וכך מתאפשרת גם האבקת פרחים עצמית. עונת הסתיו היא קשה לחרקים בשל חלופי העונות וככל הנראה, המתחל הסגור של הלופית משמש להם מחסה והגנה. הפרחים ה
נקביים מבשילים לפני פרחי הזוויג הזכרי. עם התבגרות התפרחת והבשלת הפירות משתנה צבעו של המתחל מירוק לחום בהיר עד לקמילתו הסופית.
כתוצאה מרבייה וגטטיבית נוצרות פקעות-בת, ולכן מוצאים את הצמחים בקבוצות גדולות. לצמח זה, כמו לגיאופיטים רבים אחרים, יש שורשים מתכווצים אשר מעמיקים את הנבט לעומק המתאים לו ומרחיקים פקעות הנמצאות בצפיפות זו מזו.
לופית מצויה נפוצה ביותר בחבל הים תיכוני ובארץ היא המין היחיד בסוגה. היא נפוצה בבתות, במעזבות, בשולי גינות, ויכולה לגדול היטב בצל או בשמש מלאה. עלי הצמח מופיעים כבר בסתיו, והפריחה, נמשכת מאוקטובר עד אפריל.
כתבו: מייק לבנה וערגה אלוני
מקורות מידע
הצמח במקורות
החוקר ב' צ'יזיק מכנה את הלופית בשם "כתיתה". שם זה נשתמר לדעתו בפי הפאלחים תושבי השרון. מתקופת בית שני נזכרים בתלמוד הבבלי השמות "כתית" ו"כתיתה" כמונחים לפצעים, הנגרמים לאדם ולבהמה עקב חיכוך ולחיצה: "דבש כדי לתן על הכתית" (שבת ע"ב, ע"ו).
ברפואה העממית של הפלאחים בארץ-ישראל משתמשים בפקעות הלופית לריפוי חבורות ופצעים, וכנראה שמכאן נובע השם "כתיתה".הצמח משמש גם כתרופה למחלות דרכי השתן, לקוצר נשימה, לשיעול חזק, לגירודים בגוף, למורסות פתוחות ומסייע להפסקת דמיעה לא-רצונית.
(נסים קריספיל)
קישורים
האבקת הלופית המצויה, מאת דן איזיקוביץ ואמוץ דפני