לשון-פר איטלקית

לשון-פר איטלקית היא צמח עשבוני רב-שנתי, המצטיין בצבע כחול־שמים טהור של פרחיו. שמו העברי והלטיני של הסוג מורים על החספוס של עליו וגבעוליו, המכוסים שערות זיפניות, אך במין זה השערות פחות נוקשות מאשר במינים אחרים באותו סוג. הגבעול מכוסה זיפים ארוכים, כל זיף יוצא מתוך גבשוש. המין דומה בפרחיו ללשון-פר סמורה, אך קל להבדיל ביניהם לפי המגע, כי לשון-פר סמורה מכוסה בזיפים נוקשים ודוקרים כמסמרים חדים זעירים. עלי הגבעול מסורגים, יושבים.

לשון-פר איטלקית פורחת בין מארס ליוני. לפרח גביע שסוע כמעט עד בסיסו ל-5 אונות מרצעיות שוות, ארוכות כמעט כאורך צינור הכותרת, ומכוסות כליל בשערות זקורות שאורכן גדול מרוחב עלה הגביע. הכותרת מסמרית, עם צינור מאוחה-עלים, ואוגן פרוש מחולק ל-5 אונות מעוגלות. צבע הכותרת כחול נהדר, אחיד. לוע הכותרת חסום על-ידי קשקשים שעירים לבנים.

לשון-פר איטלקית גדלה בקרקעות כבדות ועמוקות בעמקים הרריים. נפוצה בכל אזורי הארץ הימתיכוניים, חודרת במקצת גם לשולי המדבר. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות הים התיכון וכן הלאה צפונה ומזרחה.

 

בסוג 50 מינים, בארץ - 6.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

מידע גנני

צריכת מים - לאחר התבססותו: נדרשת לו תוספת השקיה של 200 ליטר למ"ר או 200 קוב לדונם בשנה באזורים שיש בהם לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים: שפלה, חוף, הר,
צורת חיים: חד-שנתי
קצב צמיחה: מהיר
גובה: (מ') 0.60
קוטר: (מ') 0.60
איברים דקורטיביים: פרחים
שימוש מומלץ: ערוגות פורחות
עמידות לתנאי קרקע קשים: גבוהה
תנאי הארה: שמש
מידע גנני נוסף: גדל במגוון אזורים וקרקעות

כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות.