עוקץ-עקרב גלוני

עוקץ-עקרב גלוני הוא בן-שיח מדברי מסועף מאוד, שרוע, ששמו יאה לו: תפרחתו חד-צדדית, כפופה כשבלול או כזנב-עקרב. שמו הלועזי משמעו "נמשך לשמש", אך אין פרחיו פונים במיוחד לשמש. העלים מוארכים, ירוקים ומחוספסים, שפתם גלונית.

עוקץ-עקרב גלוני פורח באביב, בין מרס למאי. הפרחים יושבים בתפרחת ללא חפים. הפרח משפכי עד מסמרי, אורכו 3–4 מ"מ, צבעו לבן עם מרכז צהוב עז. עלי הככותרת מאוחים, רק בקצה הם מפורדים ל-5 אונות מעוגלות בראשן. האבקנים נישאים על צינור הכותרת. במהלך הפריחה נפתחים פרחי התפרחת בזה אחר זה מלמטה למעלה, וכל קטע פורח מזדקף ומתיישר מתוך השבלול. הפרח מואבק על-ידי דבורים קטנות.

עוקץ-עקרב גלוני גדל בערוצי נחלים יבשים בדרום הנגב, בערבה ובבקעת ים המלח. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות חמים במזרח אפריקה ובצפונה וכן במערב אסיה.
בסוג עוקץ-עקרב כ-145 מינים, 14 מהם נאספו בישראל.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

הצמח עוקץ-עקרב נזכר פעמיים באותו עניין בתלמוד הירושלמי, הדן בהכנת תרופות המותרת בשבת: "א"ר אבון (אבין): לוקטין לו עוקץ עקרב בשבת" (ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ד, הלכה ד'; מסכת עבודה-זרה, פרק ב, הלכה ב). על פי "פני משה", פירושו הידוע של הרב משה מרגלית (1780-1710) על התלמוד הירושלמי: "לוקטים לו עוקץ עקרב בשבת. אם נשכו עקרב לוקטין לו עשבים ונקרא עוקץ עקרב אפילו בשבת". מעניין לציין כי הרב מרגלית, הנחשב כאחד מרבותיו של הגאון מוילנא, נרשם בגיל שבעים לחוג לבוטניקה של אוניברסיטת פרנקפורט, כדי לרכוש את הידע המתאים לפירושו של סדר "זרעים" במשנה, העוסק בהלכות הקשורות בעבודת אדמה. כמו כן מעניינת העובדה כי השימוש בצמחי עוקץ-עקרב לשיכוך עקיצות עקרבים קיים עד ימינו ברפואה העממית.

כתב: דרור מלמד