כנפה חרוקה

מאת: דרור מלמד

אודות הצמח

כנפה חרוקה היא צמח רב-שנתי, קירח, מסועף מעט בחלקיו העליונים, זקוף, גובהו 70-40 ס"מ. השורש שיפודי, דמוי-כישור - רחב באמצעו וצר בקצותיו. הגבעולים והענפים גליליים, תלומים. העלים גדולים. על פי רוב, עלי-הבסיס אינם מחולקים, הם ביצניים-מוארכים, בסיסם לבוב, או דמוי-יתד, שוליהם חרוקים. עלי-הגבעול גזורים-מנוצים פעם אחת, ציר העלה מכונף קמעא, העלעלים ביצניים-מוארכים, יושבים, או נישאים על פטוטריות, שוליהם חרוקים, לעתים העלעלים התחתונים מחולקים לשתי אונות ביצניות. עלי הגבעול הולכים ונעשים קטנים במעלה הגבעול, עד שהם כמעט מנוונים-שרידיים, דמויי-נדנים, במפרקים העליונים.

התפרחות סוככים מורכבים, עשויים 22-5 קרנות שאורכן מגיע לכדי 20 ס"מ, נושאות סוככונים שווי-צורה וגודל. על-פי רוב, הגבעול הראשי נושא סוכך מרכזי, גבוה מהסוככים הצדדיים ובו פרחים פורים דו-מיניים. הסוככים הצדדיים, שניים או יותר, נמוכים מהסוכך המרכזי הפורה, נישאים על עוקצים דקים וארוכים מעוקץ הסוכך המרכזי ונושאים פרחים אבקניים בלבד. בבסיס הסוככים חפים ובבסיס הסוככונים חפיות, איזמלניים-מחודדים, שוליהם קרומיים, נושרים לעתים, עם ההתבגרות. הפרחים חסרי גביע, להם 5 עלי-כותרת צהובים, 5 אבקנים ובפרחים הדו-מיניים גם שחלה תחתית, בת 2 מגורות, שבכל אחת ביצית אחת. בראש השחלה גופיף פחוס, מעט חרוטי, הקרוי "כנית", ממנו עולים 2 עמודי-עלי, הארוכים מרוחב הכנית. הפרי דו-זרעון ביצני, או דמוי-יתד, מוארך, אורכו כמעט כאורך קרנות הסוככון (המהוות עתה את עוקצי הפרי), פחוס מגבו ומצטרר לקראת בסיסו. פרודות הפרי ספוגיות, בדרך-כלל הן בלתי-שוות, לאחת צלע גבית מכונפת אחת, או שתיים ולאחרת 3-2 צלעות מכונפות, הנעלמות לקראת בסיס הפרודה. אורך הזרע כמחצית אורך הפרודה.

מוכרים שני זנים, הנבדלים זה מזה ברוחב הפרודות ובאורך צלעותיהן המכונפות וכן ברמת ניצוי העלים (חלוקת הטרפים לאונות-משנה). אחד הזנים (זן אנטולי) נדיר מאוד ואילו הזן הטיפוסי הוא זה שפוגשים בדרך-כלל.

כנפה חרוקה פורחת באביב. היא נדירה למדי בישראל וגדלה בבתות וחורשים במרכז הארץ ובצפונה. תפוצתה העולמית מוגבלת למזרח-התיכון ואירן.
הצמח תואר בשנת 1967, על-ידי הבוטנאי הבריטי טוטין (Thomas Gaskell Tutin, 1908-1987), מחבר הפלורה של אירופה. למעשה, תואר המין כבר בשנת 1830, כשייך לסוג שעמון (Prangos anisoptera), על-ידי הבוטנאי השוויצרי דה קנדול (Augustin Pyramus de Candolle, 1778-1841). בשנת 1872 תיאר את המין הבוטנאי השוייצרי, חוקר צמחי המזרח התיכון, בואסייה (Pierre Boissier, 1810-1885) ושייכו לסוג קולדוניה (Colladonia anisoptera), סוג שככל הנראה כל מיניו משוייכים כיום לסוגים אחרים. במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שראה אור בשנת תרצ"א (1931), היה שם מין זה מקובל ושם המין העברי צויין כ"קולדוניה מכניפה".

שמו המדעי של הסוג, Heptaptera, מיוונית: hepta - "שבע", ptera - "כנפיים", על שום שבע כנפות הפרי במין Hepaptera colladonoides, שאינו גדל בישראל, והוא מין הייחוס שעל פיו תואר הסוג. שמו המדעי של המין, anisoptera, מיוונית: anisos - "לא אחיד", "בלתי-שווה", ptera - "כנפיים", לאמור: "כנפיים שאינן שוות בגודלן", מתאר את כנפי הפרי.

השם העברי "כנפה" חודש לסוג קולדוניה במילון לצמחי ארץ-ישראל שיצא ע"י ועד הלשון בשנת תש"ו (1946) ועם שיוך המין לסוג Heptaptera נותר על כנו. שם המין, "חרוקה", על פי שם מדעי קודם (H. crenata, כך כמופיע ב"מגדיר לצמחי-בר בארץ ישראל" מאת נ. פינברון-דותן וא. דנין שראה אור בשנת 1998), מאזכר את שולי העלים החרוקים.

השם "כְּנֵפָה חֲרוּקָה" נכלל ברשימת שמות הצמחים הרשמית של האקדמיה ללשון העברית במילון לשמות צמחי ארץ-ישראל, תשס"ג (2003).
בסוג כנפה 10 מינים הנתונים כיום בבירור טקסונומי, כנפה חרוקה הוא המין היחידי בסוג הגדל בישראל.

אפשר לראות את פריחת הכנפה חרוקה בכרמל (נחל כלח), בהר הטייסים, בגני הנדיב באביב בחודשים אפריל מאי .

מקורות מידע