מרור ימי

מרור ימי הוא צמח רב-שנתי קירח של ביצות מלוחות בעמקים ובמדבר. הוא ירוק כל השנה. עליו התחתונים צרים וארוכים, ערוכים בשושנת בבסיס הצמח. מביניהם יוצאים גבעולים זקופים העשויים להגיע לגובה של מטר ויותר. עלי הגבעול סרגליים קטנים. שולי העלים תמימים או זיפניים או משוננים או מאונים, עיתים עם אוזניים (התרחבויות) בבסיסיהם. מתחת לקרקע מפתח הצמח קנה-שורש זוחל, וממנו עולים צמחים נוספים ברבייה וגטטיבית, לעיתים תוך יצירת מרבדים צפופים.

מרור ימי פורח במשך רוב השנה, מאפריל עד דצמבר. בקצהו מסתעף כל גבעול לקרקפות אחדות. התפרחות צהובות, עם פרחים לשוניים בלבד, רבים וצפופים. חפי המעטפת ערוכים בדורים אחדים, רעופים. החפים החיצוניים תפוחים בבסיסם בהבשלתם. לזרע ציצית לבנה עשירה, שערותיה רכות.

מרור ימי גדל במקומות לחים ומלוחים במישור החוף, בבקעת הירדן ובמדבר. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון ומערב אסיה.

הסוג כולל בעולם 50 מינים, בארץ 5.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע 

הצמח במקורות

מרורים נזכרים במקרא (שמות יב 8, במדבר ט 11) בהקשר ליציאת מצרים ולקורבן הפסח: "צלי-אש ומצות, על מרורים יאכלוהו". נראה שאין הכוונה שם למין בוטני מסויים, ואכן כך פירשו אותו חז"ל: "ירק מר שיש לו שרף ופניו מכסיפין" (פסחים לט עא).

במשנה נמנים 5 מינים שונים של צמחים שהאוכל מהם יוצא ידי חובת מרור: חזרת, עולשין, תמכא, חרחבינה ומרור (פסחים פב מו). לימים הוסיפו עוד מינים, והעדיפו לצורך זה דווקא את החסה.

כתב: מייק לבנה