אחד הצמחים היפים ביותר שמקורם במזרח הים התיכון אשר נפוצו ע"י האדם לרחבי העולם. צמח נדיר המופיע בבר בין סלעים על רכס הכרמל ובגליל העליון, בהר פקיעין והר שזור.
מוקיריו עולים אליו לרגל בכל אביב בזמן הפריחה.
בעל בצל גדול המצמיח בסתיו שושנת עלים, ובחורף עמוד תפרחת גבוה (עשוי להגיע מעל 2 מ') הנושא לאורכו עלים סרגליים בצבע ירוק בהיר. בראש עמוד התפרחת מספר פרחים גדולים דמויי משפך המופנים לצדדים. הכותרת לבנה בעלת שש אונות מחודדות. במרכזה 6 אבקנים בעלי זירים ארוכים ומאבקים בולטים המפזרים אבקה כתומה, וביניהם עמוד עלי ארוך. הכותרת סימטרית ושש אונותיה יוצרות צורת מגן-דוד.
השושן בנוי להאבקה על ידי רפרפים. חוקרים מצאו סביבו זבובי רחף. כנראה עקב נדירות רפרפים. (אמוץ דפני)
הפרי הלקט יבש המפזר זרעים קלים.
הצמח נמצא בסכנת הכחדה. בין הגורמים לכך ניתן למנות את הקטיף והעקירה המסיבית שהתרחשו בעבר ואת סגירת החורשים בעקבות הפסקת הרעייה, אשר גורמת הפחתה בעוצמת האור שמגיעה לצמחים.
מוצאו של הצמח הוא מזרח הים התיכון, אך הוא הובא לאירופה ונפוץ כצמח קישוט. מינים קרובים לו פותחו כצמחי עציץ וצמחי קטיף.
כתב: מייק לבנה
הצמח במקורות
השושן מוזכר במקורות ישראל. החוקרים אינם תמימי דעים לגבי הזיהוי של הנ"ל עם השושן הצחור היום. הפרח היפה שימש לעיטורי מטבעות בעולם העתיק ולעיטורים אמנותיים שונים.
"כשושנה בין החוחים כן רעייתי בן הבנות"...(שיר השירים ב',א') תואם את התיאור של צמח יפה ובולט בין שיחי החורש הקוצניים. אך "שושנת העמקים" המרמזת על מקום גידולו של השושן שלא בהר, איננו מתאים לתיאור בית גידולו של מין זה דווקא.
במדרשים מזהים חז"ל את ריחו הטוב של השושן ומשווים אותו לישראל המקיימים את המצוות. מדרש רבה מזכיר פעמים מספר את השושן בההקשרים אלה" מה שושנה זו ניכרת בין העשבים כך הן ישראל ניכרים בין האומות"...
הצמח הנחשב לסמל הטוהר והיופי קיבל מקום חשוב באמנות הנוצרית של ימי הביניים וצוייר בהקשר קדושה וטוהר. פריחתו הלבנה המופיעה בעונה קצרה באביב היא ככל הנראה המקור לכך שבמסורת הנוצרית מזהים אותו עם מריה אם ישו וקוראים לו על שמה Madonna Lily. זאת הייתה הסיבה לכך שבתקופת הצלבנים הוא נעקר בכמויות גדולות, נשלח לאירופה ונתקבל שם כצמח קישוט. מופיע כמוטיב בולט באמנות ובכתבים הנוצריים.
קישורים