צמח נדיר של המדבריות החמים.
על הסוג לחך:
לחך הוא סוג גדול ומיוחד של צמחים עשבוניים. הם מזכירים דגניים (אף שאין כל קירבת-מוצא ביניהם) בעליהם, שעורקיהם נראים כמקבילים; ובפרחיהם, המותאמים להאבקת-רוח. העלים ערוכים לרוב ב
שושנת בבסיס הצמח. המעבר בין ה
פטוטרת לטרף הדרגתי, והגבול ביניהם מטושטש. אין עלי-לואי.
הפרחים קטנים, ערוכים ב
שיבולת או בקרקפת. הפרח הבודד
דו-מיני, נכון. בבסיס כל פרח
יושב חפה. הפרח
מורכב משני
דורים (מעין
גביע וכותרת) בני 4 עלים כל אחד, קרומיים או ירוקים. בסיס-ה
כותרת צינורי, מאוחה-עלים; ראש הכותרת פרוש כאוגן, ובו 4 אונות. כהתאמה להאבקת רוח אין הפרח גדול, צבעוני ובולט ואין הוא מפריש צוף, ואילו זירי-ה
אבקנים ועמוד-ה
עלי ארוכים ונימיים, בולטים הרחק מתוך הכותרת. אולם יש עדויות על דבורים האוספות
אבקה מהפרחים, ואולי אף מאביקות אותם. ה
צלקות מבשילות לפני האבקנים, מה שמונע האבקה עצמית, או לפחות מקטין את האפשרות לכך. הפרחים ערוכים לרוב בתפרחות צפופות ורבות-פרחים בראש עמוד גמיש. הפרי הוא
הלקט קרומי הנפתח במכסה. הזרעים מפרישים בהירטבם ריר דביק, והם משמשים ברפואה כחומר משלשל, ובתעשיה – להקשחת אריגים, להברקת נייר, וכן לשימושים קוסמטיים. בסוג 260 מינים, 20 בארץ. השם לחך מבטא את העובדה כי מינים רבים בסוג חביבים על הצאן והבקר, הלוחכים את עליהם בתאוה.
כתב: מייק לבנה
מקורות מידע
הצמח במקורות
מקורות ופולקלור: מקור השם לחץ בא מפעולת הנגיסה והלעיסה של בהמת השדה. כמה ממיני הלחך, הגדלים בר בארץ, נחשבים מאכל תאווה לצאת ולבקר. השם המדעי לצמח מבטא טביעת כף-רגל, בשל דמיונם של העלים הצמודים לקרקע לטבעות כף-רגל.
רפואה עממית: לכל חלקי הצמח תפקיד נכבד ברפואה העממית של עדות ישראל ושל ערביי הארץ, לטיפול בדלקות במערכת השתן, בכאבי גרון, בשלשול, בעקיצות, בגירויי עור, בפצעים, בדלקות עיניים, בעצירות, בכאבי בטן ובפצעונים בעור הפנים.
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל.