פשתנית מלבינה היא צמח
חד-שנתי זקוף וקטן. העלים
מסורגים,
בשרניים קמעא. העלה אזמלי, בסיסו רחב.
פשתנית מלבינה פורחת בין פברואר לאפריל. הפרח קטן (7 מ"מ),
דו-שפתני, לבן. גבנון השפה התחתונה מתבלט בצהוב. ה
דורבן סגול.
פשתנית מלבינה גדלה בנופים
עשבוניים,
בתה ושדות. אפשר למצאה ברוב אזורי מרכז הארץ ודרומה, במפוזר.
תפוצתה העולמית משתרעת במזרח התיכון.
הסוג פשתנית אופייני למשפחתו, וגם מיוחד בתוכה. ה
כותרת דו-שפתנית, לרוב צבעונית מאוד, עם שילובי-צבעים עליזים. בבסיס הכותרת יוצא דורבן, ובו נאגר הצוף. לוע הכותרת חסום על-ידי בליטות משתי שפותיו. רק דבורים ארוכות-לשון וחזקות מסוגלות להגיע למאגר הצוף, וכולו שמור רק להן. ה
אבקנים 4, מהם 2 קצרים ו-2 ארוכים. הדמיון בין פשתנית לפשתה חיצוני ושטחי, ואין הן קרובות אלא בשם, ואולי בסיבי-הגבעול. הסוג קרוב ודומה לסוג עפעפית (קיקסיה לשעבר), ששניהם נכללו פעם בסוג אחד. הוא נבדל ממנו בצורה שהפרי נפתח: בפשתנית זה
הלקט הנפתח בראשו ב-4–6 קשוות או שיניים, לעומת ההלקט של העפעפית הנפתח בפתחים צדדיים בראשו ("עפעפיים").
בסוג 150 מינים, מהם רבים שתורבתו ופותחו מהם זנים תרבותיים. בארץ 10 בר.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע