נץ-חלב אייג

נץ-חלב אייג הוא המין היחיד בסוגו בארץ שעליו שעירים, או לפחות שוליהם ריסניים: בצורה הטיפוסית מכוסה צידם התחתון של העלים בשערות-משי קשיחות, אך הצורה הזאת נמצאה בארץ רק בהר מירון ובגולן, ואילו בשאר מקומות העלה קירח, ורק ריסני בשוליו. יש הרואים בו משום תת-מין של נץ-חלב שעיר. זהו גיאופיט עם בצל רב-שנתי בקרקע. העלים יוצאים ישר מן הבצל ללא גבעול, והם מתים מדי שנה בקיץ, בעוד הבצל שומר על גחלת החיים עד לחורף של השנה הבאה, עת הוא מנץ עלים חדשים. גלדי הבצל סדוקים ומפורדים עד בסיסם. הבצל מנץ גם בצלים חדשים, וכך מתרבה הפרט ברבייה וגטטיבית. שולי העלים גלוניים וכפופים, ריסניים. המין התגלה על-ידי הבוטנאית הישראלית נעמי פיינברון, שכיבדה בשמו את זכר מורה ועמיתה, הבוטנאי הישראלי אלכסנדר אייג.

נץ-חלב אייג פורח מפברואר עד אפריל. הפרח לבן, עם 6 עלי-עטיף מפורדים ומפושקים ו-6 אבקנים. לכל עלה-עטיף יש בצידו החיצוני פס-אורך ירוק רחב במרכזו. האבקנים קבועים על מצעית הפרח ולא על עלי העטיף. בסיסי האבקנים מורחבים. השחלה ירוקה, מבריקה. הפרחים ערוכים באשכול לאורך גבעול-פריחה זקוף, ככל שהפרח גבוה יותר עוקצו קצר יותר. בבסיס כל פרח יש חפה. הפרי קרומי, משולש.

נץ-חלב אייג גדל בארץ ברוב האזורים, בעיקר בחבל הספר. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות המזרח התיכון עד עירק.

בסוג 275 מינים, כולם גיאופיטים עם בצל. הם נפוצים בכל היבשות פרט לאוסטרליה. כל העלים ערוכים בשושנת ויוצאים ישר מן הבצל, ללא גבעול. העלים מוארכים, והם מתים מדי קיץ, הבצל רב-שנתי, ומנץ בחורף עלים חדשים בכל שנה. מרכזו הראשוני היה כנראה בדרום-אפריקה, מרכז משני באיזור ים התטיס. בארץ גדלים בר 6 מינים. חלקם מינים צעירים, שההפרדה ביניהם טרם התגבשה, דבר המקשה על הגדרתם. עוד 3 מינים מקובלים בגננות.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע 

הצמח במקורות

בתלמוד נזכר צמח בשם "נץ-החלב" ו"חלבצין" (שביעית, עוקצין). לא ברור האם בשניהם הכוונה היא לאותו הצמח, ולאיזה צמח הכוונה, אך השם נץ-חלב אומץ עתה רשמית לסוג Ornitogalum, ודאי מפני שמשמעו של השם המדעי הוא "חלב-ציפורים", המתאים בערך למשמעות המצורפת של נץ ושל חלב. יש המשערים כי צמח זה נזכר אף בתנ"ך בשם חריונים (מלכים ב, ו 25).

הסוג נקרא באנגלית בשם "כוכב בית-לחם", והוא מתקשר אל מסורת נוצרית על בשורת לידתו של ישו.

כתב: מייק לבנה