ער אציל

ער אציל הוא עץ ירוק עד, הגדל בר בחורש ימתיכוני לח. העץ נמוך לרוב, אך יכול להגיע לגובה של 8 מטר ויותר. מגדלים אותו הרבה גם בגינות נוי, והוא מוכר בעיקר בזכות ריח מיוחד הנודף מהעלים. העץ אוהב לחות אך רגיש לקרה. עליו פשוטים, גלדניים, אליפסיים, שפתם תמימה, לרוב גלונית. צבעם ירוק עז והם מפיצים ריח חריף כאשר ממוללים אותם – ריח המוכר מכיבושי דגים וממאכלים שונים המתובלים בעלי ער. סידור העלים על הגבעול הוא מסורג.

ער אציל פורח בסוף החורף ובאביב, בין פברואר למאי. הצמח דו-ביתי, הפרחים ריחניים, מקובצים בתפרחות המתפתחות בחיקי עלים או בקצות ענפים. צבע הפרחים צהוב לבנבן, מספר עלי העטיף 4. התפרחת הנקבית מעוטת פרחים. השחלה עילית בת מגורה אחת. התפרחת הזכרית רבת פרחים, האבקנים רבים ומעורים בכותרת.

הפרי בית גלעין דמוי ביצה המזכיר זית. אורכו עד 17 מ"מ. צבעו ירוק והוא משחיר עם ההבשלה. הפירות מכילים שמן המופק מהם. הצמח מתרבה מזרעים ומייחורים.

ער אציל גדל בארץ בכרמל, בגליל המערבי, ברכס פקיעין, בגליל העליון, בחרמון, וגם בשומרון ובהרי יהודה. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.

כתב: מייק לבנה

ברפואה העממית משמש שמן המופק מהפירות ומהעלים לטיפולים שונים:

להרגעת כאבי שיגרון וכאבי אוזנים. בשמן סכים את עור הגוף והוא משמש כשמן קוסמטי, וכתוספת ריח לתעשיית סבון. כמו כן הוא משמש לטיפול כנגד שלשול, הרעלת קיבה והצטננות.
העלים המוכרים בשם "עלי דפנה" משמשים כתוספת ריח למאכלי בשר, דגים וכבישת זיתים וירקות. בעלים עוטפים גם את התאנים המיובשות בתהליך הפיכתן לדבלים.

כתבה: ערגה אלוני

את ״ענף עץ עבות״ מזהים השומרונים עם הער האציל, אותו הם מלקטים בחורשי הצפון. (אוהד בנימיני)

מקורות מידע

מקור השם הוא תלמודי. "טרפא דערא" בארמית -עלי ער.

העלים מוזכרים במסכת גיטין כתרופה לתולעי מעיים, מה שמוכר וידוע אצל הערבים עד היום.
ישנו בלבול מסויים בין חכמי התלמוד בין עץ האורן לער.

הער נחשב לאציל בשל שימושיו.

היוונים והרומאים ייחסו לעץ סגולות של כוח כישוף והקדישו את העץ לאפולו. אפולו אל השמש, לעג לארוס אל האהבה על כישורי הירי הכושלים שלו בחץ וקשת. בתגובה, שילח ארוס באפולו חץ שיגרום לו להתאהב בדפנה, נימפת היער. אך דפנה מאסה בחיזוריו, וכאשר ראתה שהוא מתקרב אליה בריצה, התפללה לאל הנהר שיעזור לה. אל הנהר הפך אותה לעץ הדפנה. אפולו המאוכזב ענד לראשו ענף עץ דפנה כדי לא לשכוח את אהובתו.

את המנצחים היוונים בעיר דלפי נהגו לעטר בזרי דפנה על הישגים בתחום מוסיקה שירה ציור פיסול אתלטיקה ומרוצי סוסים.

צריכת מים לאחר התבססותו: נדרשת לו תוספת השקיה של 200 ליטר למ"ר או 200 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים: שפלה, חוף, הר,
צורת חיים: עץ
קצב צמיחה: איטי
גובה: 10.00 מ'
קוטר: 3.00 מ'
איברים דקורטיביים: פרחים, עלים, פירות
שימוש מומלץ: רקע, פורמלי, תבלין, הסתרה, משוכה, פטיו, מכל, גינת גג, עץ קטן
עמידות לתנאי קרקע קשים: רגיש לגירניות וליבשות מאוד. לחוסר ניקוז
תנאי הארה: משמש עד צל
מידע גנני נוסף: בעל מספר גזעים. יש לעצב כעץ. מגיב טוב לגיזום. שונות רבה בגודל ובצללית וכן ברגישות לכנימת מגן. יש להרבות מפרטים מצטיינים.

נכתב ע"י יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות

האגדה על דפנה במיתולוגיה היוונית