צתרה ורודה

צתרה ורודה היא בן-שיח ריחני, זקוף, מסתעף מאוד וצפוף. גובהו 30–45 ס"מ. העלים ביציים, גלדניים, בסיסם יתדי וראשם מחודד. סימן מיוחד ונוח להם: העלים מקופלים לאורך העורק הראשי. עלי החורף שונים מעלי הקיץ, רחבים יותר. העלים והגבעולים מכוסים בלוטות המפרישות נוזל שריחו חריף, מקובל כתבלין. נוסף לכך הם מכוסים בשערות זקופות.

צתרה ורודה פורחת במשך כל האביב והקיץ, ממרס עד יוני ולפעמים מתארכת הפריחה. הפרחים ערוכים בדורים צפופים היוצאים מחיקי עלים. הפרח שפתני אופייני, צבעו סגול בהיר. במרכז האונה האמצעית של השפה התחתונה (ולא בלוע הכותרת!) יש ניקוד בסגול כהה. המאבקים של 4 האבקנים בולטים בסגול כהה על רקע השפה העליונה הבהירה של הכותרת. לוע הכותרת שעיר בשערות ארוכות. שולי אונות הכותרת שעירים בשערות קצרצרות. הפרח מואבק על-ידי דבורים.

צתרה ורודה גדלה בבתה ובגריגה בחבל ההר הימתיכוני. היא שולטת במיוחד בסלעי קירטון, עולה גם בחוואר ובסדקי-סלעים גירניים. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, בעיקר במזרחו.

הסוג מונה 30 מינים (לדעת אחרים – 200), בארץ 3. מין נוסף מטופח בתרבות כתבלין.
לצתרה שימושים רבים הן כתבלין והן כתרופה עממית לפגעים בדרכי הנשימה, העיכול ומערכת העור. גם נגד סחרחורת, להרגעת עצבים ועוד ועוד.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

השם העברי ניתן בעקבות השם המדעי (סטוריאה), והוא רומז על הקדשת הצמח לאל סטורן או לסטירים, או לחילופין מקורו בגלגול משמו הערבי זעתר. השם הערבי זעתר מתייחס במקביל למינים אחדים של צמחים ריחניים ממשפחת השפתניים. בתלמוד הירושלמי מופיעים השמות יחד: "צתרי-איזוב איזובא" (שביעית פ"ז ה"א).

מידע גנני

צריכת מים: לאחר התבססותו לא נדרשת לו תוספת השקיה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
מתאים לגידול באזורים אלה: שפלה וחוף, הר , נגב וערבה .*
צורת חיים: בן-שיח (שיח נמוך )
קצב צמיחה: בינוני
גובה: 0.60 מ'
קוטר: 0.50 מ'
אברים דקורטיביים: עלים, פרחים
שימוש מומלץ: צמח כיסוי, ייצוב מדרונות, מסלעה גדולה, צידי דרכים
עמידות לתנאי קרקע קשים: גבוהה (כולל גירניות, קרטוניות וכורכריות)
תנאי הארה: משמש עד צל
מידע גנני נוסף: בתוספת השקיה הפריחה מתארכת אל תוך הסתיו ,אם כי כי ביעילות פחותה, משמש גם כצמח תבלין.

כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות