דרדר החרחבינה הוא עשב
רב-שנתי שגובהו 30-50 ס"מ, לרוב בעל מספר
גבעולים. הצמח ירוק ומכוסה בכל חלקיו בלבד לבן דליל. הגבעול קשיח, מצולע, ונושא בדרך-כלל
קרקפת אחת.
העלים בלתי קוצניים, מחולקים-מנוצים, אונותיהם אינן שוות באורכן ובצורתן. אורך העלים עד 15 ס"מ. רובם (הגדולים שבהם) ערוכים ב
שושנת בבסיס הצמח, ומיעוטם מפוזרים בדלילות על הגבעולים. כל העלים בעלי שערות לבנות בצידם התחתון.
הקרקפות בודדות בראשי הגבעולים. קוטר הקרקפת בפריחה 4-5 ס"מ.
חפי ה
מעטפת רעופים, ערוכים ב- 5-7 דורים. החפים דמויי ביצה, שפתם לבנה ומצוייצת. חפי 4-5 ה
דורים החיצוניים מסתיימים בקוץ ארוך שצבעו חום ולאורכו מפוזרים קוצים צדדיים קצרים.
צבע הפרחים וורוד-ארגמן. אורכם – 3-4 ס"מ. אורך ה
זרעונים כ-5 מ"מ.
דרדר החרחבינה צומח בסדקים וכיסי קרקע בסלעים באזורי ספר המדבר. טיפוס תפוצה – איראנו-טורני.
כתבה: ליאורה קרת
בסוג דרדר 600 מינים, בארץ 22, מהם 5
אנדמיים לארץ-ישראל או לסביבתה הקרובה. מינים אחדים של דרדר מקובלים בגינות-נוי. העלים יוצאים בתחילת החורף בבסיס הצמח דוּרים-דוּרים, ונראה שזה המקור לשם הסוג בעברית ובערבית. העלים האלה נאספים על-ידי ערביי הארץ כירק לסלט, טעמם מריר עדין. רוב מיני הדרדר קוצניים. העלים והגבעולים אינם קוצניים, הקוצים מרוכזים בעלי-המעטפת (חפים), המקיפים את התפרחות.
חפים אלה קרומיים או גלדניים,
רעופים, ומסתיימים לרוב בקוץ. כל הפרחים צינוריים. הפרחים החיצוניים בקרקפת עקרים, חסרים
שחלה, עלי ואבקנים. לעיתים הם גדולים יותר מפרחי המרכז, והם בלתי-נכונים (א-סימטריים), משמשים מעין שלט-פרסומת לקרוא מרחוק לחרקים המאביקים. הפרחים הפנימיים
דו-מיניים, נכונים, כל אחד מהם זקוק לה
אבקה נפרדת. האבקה עצמית נמנעת בזכות הפרדה במועדי ההבשלה של החלק ה
זכרי (האבקנים) והחלק ה
נקבי (הצלקת): האבקנים מבשילים קודם, ורק אחרי כמה ימים מבשילה ה
צלקת. מנגנון ההאבקה מופלא, מומלץ להפעילו באמצעו קיסם ולעקוב אחריו: האבקנים בפרח מאוחים, יוצרים יחד צינור המקיף את עמוד העלי. המאבקים (שקי-האבקה שבראש האבקנים) פונים פנימה. כאשר מבשילה האבקה בתוך הצינור, הרי הצלקת (שבראש עמוד ה
עלי החבוי בתוך הצינור) עוד לא בשלה לקלוט אבקה. חרק הנוגע בפרח בשל מחולל בפרח תגובה מדהימה: צינור האבקנים מתחיל "להתלבט", מתנועע בתנועה גלית, מתקצר, ואז הצלקת (שאינה מתקצרת) דוחפת כמו בוכנה גושיש אבקה אל ראש הצינור, וזה נדבק לחרק. כשיגיע החרק אל פרח אחר, שהצלקת שלו כבר בשלה ובולטת, הוא יאביק את הצלקת. הזרעים מצויידים לרוב בציצית, המסייעת לפיזורם ברוח.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע
הצמח במקורות
הקוץ והדרדר מופיעים בקללת האדמה כאשר גורש האדם הראשון מגן העדן.
"וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה"(בראשית ג', יח')
אין ידיעה על מהות הקוצים והדרדרים המופיעים יחדיו, אולם הם מסמלים תכופות שממה וחורבן.
שם הסוג בלועזית נקרא על שם הקנטאור כירון מהמיתולוגיה היוונית (חצי-אדם וחצי-סוס), שידע לרפא בעזרת צמחים.