תלתן בירותי

בסיס כל עלה תלתני מצויים שני עלי-לוואי קרומיים, מעורקים. העלים מסורגים, בעלי פטוטרות ארוכות, אך העליונים נגדיים ופטוטרותיהם קצרות. העלעלים סגלגלים-מוארכים, תמימים, שעירים למדי משני צידיהם. הקרקפות נישאות בראשי הגבעולים, ביצניות. הגביע שעיר. צינור הגביע דמוי-משפך והוא עוטה שערות צפופות. לוע הגביע פתוח, מעוטר בטבעת זיפים מפושקים. שיני הגביע אינן שוות באורכן ואף הן עוטות זיפים. צבע הכותרת לבן או קרם. המפרש ארוך מעט מהמשוטים והסירה. הגביע הפורה מעובה במקצת ובו כלוא תרמיל המכיל זרע בודד, צהוב או חום. הפריחה באביב.

תלתן בירותי הוא צמח נדיר, גדל בצפון הארץ ומרכזה בקרקעות כבדות המוצפות בחורף. תפוצתו העולמית משתרעת על פני המזרח התיכון – סוריה, לבנון, ישראל וטורקיה. החוקר הצרפתי בלאנש אסף את הצמח בלבנון בשנות החמישים של המאה ה-19 והגדירו לראשונה יחד עם הבוטנאי השוויצרי בואסייה. ניתן לראות באינטרנט מספר פרטים שאסף באפריל 1853 ושמורים בעשבייה הלאומית של ארה"ב (ראה קישור משמאל). שמו המדעי של תלתן בירותי, כשמו העברי, מתייחס למקום הגדרת המין לראשונה (השם המדעי Trifolium בלטינית הוא תלתן, tri- שלשה, folium עלה; berytheum – בלטינית: "מבירות"; "בירותי").

בישראל גדלים מספר מיני תלתן בעלי פריחה לבנה, שקשה מאוד להבדיל ביניהם. תלתן בירותי דומה מאוד לתלתן אלכסנדרוני, המגודל כעשב מספוא ונפוץ כפליט תרבות. ההבדל העיקרי בין שני המינים הוא לוע צינור הגביע, שבתלתן אלכסנדרוני הוא חסר זיפים או שהינו בעל שערות קצרות ולא מפושקות. יש הרואים בתלתן בירותי ובקרוביו תלתן סלמוני ותלתן מירוני זנים של תלתן קושטא ושל תלתן חדוד – כולם מינים נדירים.

בסוג תלתן מוכרים כיום 245 מינים, 50 מהם נאספו בישראל.

כתב: דרור מלמד

מקורות מידע

הצמח במקורות

השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ".

במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג') מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ".

המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה. השם תלתן נשמר למין גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.

כתב: דרור מלמד

קישורים

מהעשבייה הלאומית בארה"ב