אלקנת הגליל

מאת: הגר לשנר

אודות הצמח

אלקנת הגליל היא צמח עשבוני רב-שנתי. ענפי הצמח שרועים או זקופים למחצה. העלים הרחבים יחסית למשפחה מסודרים באופן מסורג על הגבעול, במבנה אסטטי במיוחד (ראה צילום). כל חלקי הצמח למעט הפרחים מכוסים בזיפים רכים, לא בלוטיים.

הפרחים בצבע צהוב בהיר, דמויי מסמר, עם צינור כותרת באורך 5-8 מ"מ ואוגן בקוטר של כסנטימטר. בבסיס צינור הכותרת מופרש צוף, ואם תשכימו לבוא בבוקר, לפני החרקים, תוכלו למצוץ צוף מהפרחים.

הפירות הן פרודות יבשות, ארבע פרודות בפרי, אופייניות למשפחת הזיפניים.

בית הגידול העיקרי של אלקנת הגליל הוא קרקעות כבדות, בעיקר בגליל התחתון ועמקי הצפון. בית גידול זה נמצא בנסיגה קיצונית מאז תחילת החקלאות המכאנית בארץ, ואיתו נמצא גם הצמח בנסיגה חמורה. כיום ידועה אלקנת הגליל מכ-15 אתרים בצפון הארץ. רשות הטבע והגנים מקיימת אוכלוסיה שתולה בגן הלאומי כוכב הירדן.

אלקנת הגליל היא צמח אנדמי לצפון ישראל, עם בית גידול בסיכון גבוה. היא נמנית על רשימת המינים האדומים של ישראל; ואם תכחד מישראל היא תכחד כליל מהעולם.

תפוצה: הסוג אלקנה במשפחת הזיפניים מונה כשישים מינים בדרום אירופה, דרום-מערב אסיה (כולל ישראל) וצפון-אפריקה. בישראל גדלים ארבעה מיני אלקנה בבתי גידול מגוונים. שלושה מהמינים בישראל הם רחבי תפוצה ואילו אלקנת הגליל היא מין אנדמי לצפון ארץ ישראל.

השם: שם המין הוא צורה עברית של השם המדעי. שם הסוג אלקנה (Alkanna) הוא צורת כתיבה יוונית של שם הסוג בערבית – אל-ח'נה, כלומר "הצבע האדום", שם כללי בערבית שמתאר את כל הצבעים הצהובים עד אדומים ממקור צמחי. תואר המין מתאר את אזור תפוצתה העיקרי.

טקסונומיה: אלקנת הגליל תוארה לראשונה על ידי הבוטנאי השווייצרי-צרפתי פייר אדמונד בואסייה (Pierre Edmond Boissier) בשנת 1849, מצמחים שהובאו מפלשתינה. בואסייה היה "אבי הבוטניקה המודרנית" של אזורנו. הוא סייר ואסף צמחים בצפון-אפריקה ובדרום-מערב אסיה. עבודתו המונומנטאלית של בואסייה Flora Orientalis (7 כרכים) מתארת את כל צמחי האזור שלנו שהיו ידועים בתקופתו, כ-12,000 מינים, כמחציתם חדשים למדע.

בואסייה שאף לתאר את כל צמחי "המזרח", כלומר את כל הצמחים של אסיה, אך הספיק בחייו לתאר רק את צמחי מערב אסיה. שאיפתו הענקית לא הוגשמה עד היום.

אלקנת הגליל דומה בצבע הפרחים ובצורת הצמח לאלקנה מזרחית, שהיא מין של הרים גבוהים ויובשניים בדרום-מערב אסיה; אך הפרחים שלה בהירים יותר, העלים רחבים, והזיפים שלה רכים ולא בלוטיים.

שימושים: לכל המינים בסוג אלקנה (ולעוד מינים במשפחת הזיפניים) יש חומר צבע אדום בקליפת השורש. צבע זה היה בשימוש מימי קדם, והוא מקור השם של הסוג.

הצבע מומס באלכוהול ובשמן אך לא במים, ולכן הוא יציב בצביעת טקסטילים. הוא משמש כצבע מאכל, לצביעת טקסטילים ועץ ועוד. זהו צבע מאכל ממקור צמחי הנמצא בשימוש גם כיום. השימוש לצביעת טקסטילים הצטמצם מאז המצאתם של צבעים סינטטיים.

אפשר להשתמש בצבע של אלקנה כ"נייר לקמוס" – בסביבה בסיסית (pH גבוה מ-7( הוא כחול ובסביבה חומצית הוא משנה את צבעו לאדום.

כל מיני האלקנה מכילים אלקלואידים רעילים המגינים עליהם מטריפה. לכן אינם משמשים למאכל אדם.