משטחי פריחה של תלתן בלנש יוצרים כתמי צבע בולטים על המדרונות הפונים לים. הוא אחד ממיני התלתן הבודדים הגדלים על חוף הים באזור הרסס, אזור המהווה בית גידול לצמחים שיכולים להתמודד עם רסס המלח הנישא באוויר.
תלתן בלאנש הוא צמח
חד-שנתי המכוסה בשערות רכות. שערות אלה, מצויות משני צדי העלה וגם על
גביע הפרח, ומטרתן הגנה. שכבת השערות מונעת את שחיקת העלים והפרחים ע"י חול שנישא ברוח, אשר חורץ ופוגע בגוף הצמח. גרגרי מלח הנישאים באוויר גם הם נעצרים על-ידי השערות. עוד תכונה המאפשרת לתלתן בלאנש לשרוד בחזית החוף הם הענפים השרועים על פני הקרקע, המקטינים את פגיעת הרוח.
העלים
מורכבים תלתניים, מסודרים לסירוגין על הגבעול. ה
פטוטרת ארוכה, בסיסה בהיר ומורחב לופת את הגבעול. עליה מצויים שני
עלי לואי קצרים.
הפטוטרת מסתיימת בשלושה
עלעלים מוארכים, שעירים, היוצאים מנקודה אחת. לכל
עלעל פטוטרות קצרה מאד. שפת ה
עלעל תמימה.
הפרחים מסודרים בתפרחת כדורית בצבע ארגמן או ורוד. ה
קרקפת מאד מזכירה את המין הדומה
תלתן הארגמן. הוא שונה מתלתן בלאנש בכך שהוא צמח זקוף, התפרחת חרוטית והפרחים גדולים יותר.
לפרח התלתן
עטיף כפול. ה
גביע מאוחה בעל עורקים בולטים, וצורתו דמויית פעמון שעיר. ארכו 7-5 מ"מ. חלקו העליון מתפצל ל-5 שינים. 4 שינים צידיות שוות בגודלן ואילו השן האמצעית ארוכה כמעט פי 1.5 מהשאר. ה
כותרת פרפרנית, אורכה 12-7 מ"מ. המפרש צר וארוך המשוטים צרים אורכם קצר מהמפרש. מספר ה
אבקנים 10 חבויים בסירה. ה
שחלה עילית. האבקת פרחי התלתן נעשית ע"י חרקים בעיקר דבורים הנמשכים אל צוף הפרח. לאחר
האבקה, מתפתח פרי שהוא
תרמיל המכיל בתוכו זרעים. רוב הזרעים פוריים.
בעולם נכללים בסוג תלתן 280 מינים, מהם גדלים בארץ 51 מינים מהווים את הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) אחרי הקדד.
התלתן הוא צמח חקלאות חשוב בעל ערך כמזון לחיות-המשק בצורת מספוא ירוק או מיובש המוכר כחציר, או כזבל ירוק המעשיר את הקרקע בחנקן. התלתן חשוב גם למגדלי דבורים, הוא יוצר שטחי מרעה לדבורים האוספות מהפרחים צוף ואבקה.
כתבה: ערגה אלונימקורות מידע
הצמח במקורות
השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ".
במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג') מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ".
המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה. השם תלתן נשמר למין גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.
כתב: דרור מלמד