בן-חיטה דו-קרני הוא דגן
חד-שנתי, גובהו 15-45 ס"מ, בסיסו שרוע. פורח מרץ-מאי. ה
שיבולת מוארכת (4-8 ס"מ), גלילית, בעלת
מלענים ומזכירה שיבולת של
בן-חיטה שרוני אך קטנה ודחוסה ממנה. הגרגר מעורה.
נפוץ בארץ בחולות פנימיים בדרום מישור החוף, בנגב המערבי ובמישור ימין. נמצא גם במצרים, לוב, אדום וקפריסין.
כתב: איתן מלאתבן-חיטה הוא סוג חשוב במשפחת ה
דגניים, תת-משפחת הסיסניים, והוא אחד הסוגים הגדולים במשפחתו במספר מיניו. אלה עשבים נמוכים, חד-שנתיים, לרוב עם שיבולת עבה ומלענים בינוניים עד ארוכים. יש בסוג 25 מינים, 11 בארץ, והוא (כפי שמרמז השם העברי) קרוב לסוג חיטה. שני הסוגים נגזרו מאב-מוצא דגני קדמון משותף, ומספר הכרומוזומים הבסיסי שלהם הוא x=7. למינים השונים של בן-חיטה, בדומה למיני החיטה, יש 14, 28 או 42 כרומוזומים. השם המדעי של הסוג משמעו ביוונית "דומה לתיש", או "חביב על תיש". חשיבותו לאדם נובעת מכך, שהגנומים של שניים ממיני בן-חיטה שותפים ליצירת החיטה התרבותית. במבנהו הוא מתאפיין בכך שה
שיבוליות ערוכות אחת-אחת על ציר השיבולת (שלא כמו בשעורה, שם הן ערוכות שלוש-שלוש), רחוקות זו מזו. בכל שיבולית 2–8 פרחים. הגלומות הן לרוב גדולות ורחבות במיוחד, דמויות ביצה, והן גלדניות, מעורקות, מסתיימות לרוב במלען. הגרגיר מוארך ופחוס, ובקצהו ציצת שערות.
כתבו: אורי קושניר ומייק לבנהמקורות מידע