הילל מקומט

אודות הצמח

 

צמח חד שנתי ממשפחת הזיפניים הגדל במדבר, בעיקר במדבר החם. הילל מקומט הוא צמח נדיר למדי, אך בשנים גשומות במדבר אפשר למצוא בערבה אוכלוסיות גדולות למדי שלו.

הצמח זקוף, קטן, אך בבית גידול מיטבי גובהו יכול להגיע לחצי מטר. כל חלקי הצמח מאפירים, מכוסים בשערות בהירות. העלים מוארכים, דומים בצורתם ובצבעם לעלי זית.

הפרחים אופייניים למשפחת הזיפניים - דמויי מסמר, אורכם עד סנטימטר. בבסיס צינור הפרח מצטבר צוף. קוטר האוגן עד סנטימטר ולו חמש אונות. צבע הניצנים והפרחים הצעירים אדום ארגמני, המשתנה בהדרגה לאחר ההפריה לכחול-סגול כהה.

הפרי בן ארבע פרודות שטוחות, עגולות, עם שוליים קרומיים מעוגלים כלפי פנים וגלוניים. קוטר הפרודה כ-8 מ"מ.

תפוצה ואקולוגיה: הילל מקומט גדל במדבר, בעיקר במדבר החם, אך גם בהר הנגב. בית הגידול העיקרי שלו הוא קרקע לס או ליתוסול, בערוצים רדודים ושקעים במדבר.

הצמח הוא בעל גמישות פנולוגית רבה – מועד הפריחה שלו תלוי במידה רבה במועד הגעת הגשם הגדול הראשון – אז הוא נובט, גדל ומתפתח במהירות, ומגיע לפריחה וחנטת הפירות תוך שבועות ספורים. בתנאים קשים יגיע לגובה סנטימטרים ספורים ויניב פירות בודדים, אך בתנאים מיטביים, בשקעים לחים במדבר, הוא יכול לפרוח שבועות רבים, להגיע לגובה של עד כ-50 ס"מ, ולהניב פירות רבים. גמישות פנולוגית כזו אופיינית לצמחים חד-שנתיים של המדבר הקיצוני, ומאפשרת להם לשרוד בתנאי אי-וודאות סביבתית קיצונית.

סיסטמטיקה וטקסונומיה: בסוג הילל יש 29 מינים שתפוצתם מדבריות ובתי גידול יובשניים נוספים בעולם הישן – מהסהרה במערב אפריקה עד מערב הודו. כל המינים בסוג הם עשבים חד-שנתיים או רב שנתיים.

בישראל יש שלושה מינים – הילל מקומט (שהוא הנפוץ ביותר ביניהם) בנגב; ה. חרמוני וה. מבריק בחרמון, שניהם נדירים מאד.


שם הצמח: שם הסוג המדעי – Paracaryum, פירושו "פרי אחר", כנראה בגלל צורת הפרי שהיא חריגה במשפחת הזיפניים. תואר המין (rugulosum) מתייחס לצורה של שולי הפרי – עם חיספוס עדין, או גלי.

שם הסוג העברי - הֵילֵל מקורו בתנ"ך, (ישעיהו י"ד, פסוק 12), שם הוא מופיע במשל על מלך בבל, כנראה כשם נרדף לכוכב נוגה, הלא הוא כוכב השחר. זו הפעם היחידה בה המילה מופיעה במקרא. חלק מהמפרשים מייחסים את השם גם ללוציפר או להילה (שורש "הלל") של הירח. בערבית המילה הילל ("הִלַאל") מתיחסת לחרמש הירח בתחילת החודש. בשל כל אלה נתנו אותו לצמח – השולים של הפרודות מדמים שני חרמשי ירח.

תואר המין הוא תרגום של השם המדעי, אם כי נכון יותר היה לתרגמו ל"גלוני".

שינוי הצבע בפרחים של משפחת הזיפניים: הפרחים של זיפניים רבים (בסוגים עכנאי, הילל, לשון-כלב ועוד) ובמשפחות צמחים נוספות משתנים במהלך חיי הפרח. השינוי הזה אופייני לקבוצת צבענים (פיגמנטים) נפוצים בפרחים המכונים אנתוציאנינים (Anthocyanins) שצבעם מוורוד דרך אדום וסגול עד כחול. שינויים קלים במידת החומציות משנים את המבנה המרחבי של האנתוציאנינים הגורם לשינוי בהחזרת האור, ולכן הצבע משתנה. השינוי הוא מצבע אדום-ורוד ב-Ph חומצי, לכחול ב-Ph בסיסי.

לאחר ההפריה חלים שינויים כימיים בפרחים והאנתוציאנינים מגיבים להם בשינוי הצבע. חרקים מאביקים מבחינים בשינוי ויודעים להבדיל בין פרח "בתול" שמכיל גמול (צוף או אבקה) לפרח שכבר הופרה ואינו מכיל גמול. כך הם חוסכים לעצמם ביקורים עקרים בפרחים ומייעלים את תפקודם כמאביקים.

כל מי שלמד קצת כימיה בתיכון נתקל מן הסתם בצבען המפורסם ביותר בין האנתוציאנינים -  "לקמוס", המשמש לזיהוי של שינויי חומציות מזעריים בבדיקות כימיות.