עוקץ-עקרב אירופי

עוקץ-עקרב אירופי הוא צמח חד-שנתי ששמו יאה לו: תפרחתו חד-צדדית, כפופה כשבלול או כזנב-עקרב. שמו הלועזי משמעו "נמשך לשמש", אך אין פרחיו פונים במיוחד לשמש. העלים והגבעולים שעירים בשעירות רכה ונעימה, צבעם ירוק. העלים ביציים רחבים ורכים.

עוקץ-עקרב אירופי פורח דווקא בעיצומו של קיץ, ממאי עד נובמבר. הפרח קטן, משפכי עד מסמרי, צבעו לבן עכור עם מרכז צהוב עז. במהלך הפריחה נפתחים פרחי התפרחת בזה אחר זה מלמטה למעלה, וכל קטע פורח מזדקף ומתיישר מתוך השבלול. הפרחים יושבים בתפרחת ללא חפים. הכותרת מאוחה ברוב אורכה כמשפך, ורק בקצה היא מפורדת ל-5 אונות מעוגלות בראשן. האבקנים נישאים על צינור הכותרת. הפרחים מואבקים על-ידי דבורים קטנות.

עוקץ-עקרב אירופי שכיח מאוד בכל אזורי הארץ פרט לדרום הקיצוני, במיוחד בחבל הימתיכוני. נפוץ בנופים מושפעים בידי אדם: בצידי דרכים, במעזבות, בישובים, בשדות בעל ושלחין. נחשב בשדות לעשב-רע קיצי.

תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון והמזרח התיכון.

בסוג עוקץ-עקרב כ-145 מינים, 14 מהם נאספו בישראל.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

הצמח עוקץ-עקרב נזכר פעמיים באותו עניין בתלמוד הירושלמי, הדן בהכנת תרופות המותרת בשבת: "א"ר אבון (אבין): לוקטין לו עוקץ עקרב בשבת" (ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ד, הלכה ד'; מסכת עבודה-זרה, פרק ב, הלכה ב). על פי "פני משה", פירושו הידוע של הרב משה מרגלית (1780-1710) על התלמוד הירושלמי: "לוקטים לו עוקץ עקרב בשבת. אם נשכו עקרב לוקטין לו עשבים ונקרא עוקץ עקרב אפילו בשבת". מעניין לציין כי הרב מרגלית, הנחשב כאחד מרבותיו של הגאון מוילנא, נרשם בגיל שבעים לחוג לבוטניקה של אוניברסיטת פרנקפורט, כדי לרכוש את הידע המתאים לפירושו של סדר "זרעים" במשנה, העוסק בהלכות הקשורות בעבודת אדמה. כמו כן מעניינת העובדה כי השימוש בצמחי עוקץ-עקרב לשיכוך עקיצות עקרבים קיים עד ימינו ברפואה העממית.

כתב: דרור מלמד