עוקץ-עקרב אפור הוא צמח
עשבוני חד-שנתי, מאפיר (מכאן שם המין העברי), שרוע עד זקוף, גובהו 50-30 ס"מ. הצמח כולו עטוי שערות לבנבנות קצרות, ההדוקות לאברי הצמח. ה
גבעולים עדינים, גליליים, מסתעפים מבסיס הצמח ומתפצלים לאורכם לענפי משנה. העלים
מסורגים, נישאים על
פטוטרות, דמויי-ביצה או סגלגלים, קהים או מחודדים מעט בקצותיהם, עורקיהם שקועים על פני העלה ובולטים בגבו. התפרחת
אשכול ארוך למדי ורפה, גלול בקצהו, המזכיר במראהו זנב של עקרב (מכאן שם הסוג העברי, "עוקץ-עקרב". השם "זנב-עקרב" תפוס ע"י סוג אחר - Scorpiurus). לעתים קרובות התפרחות מסודרות במזלג אשכולות בראשי הגבעולים. הפרחים
יושבים על ציר התפרחת, או נישאים על
עוקצים קצרצרים, מסודרים בדלילות בשורה אחת מסורגת קלות, מרוחקים זה מזה ככל שהם מתרחקים מקצה האשכול. ה
גביע ארוך כאורך צינור ה
כותרת או מעט יותר, זיפני, עשוי 5
אונות איזמלניות, מחודדות, לעתים
נשיר אך פעמים נותר יציב על ציר התפרחת לאחר ההבשלה. הפרח דמוי-מסמר. לאוגן הכותרת 5 אונות לבנות, ביצניות-קהות, שעירות בשטחן הפונה אל החוץ וקרחות בשטחן הפנימי, לעתים מצויה שן זעירה בין האונות. אורך
צינור הכותרת כאורך אונות ה
אוגן, ובחלקו התחתון קבועים 5
אבקנים גדולים, שמאבקיהם מסתיימים בקצה דמוי-אנקול. עמוד ה
עלי קצר מאוד, נושא צלקת חרוטית רחבה וארוכה, שעירה בקצה. הפרי עשוי 4
פרודות מקומטות-מגובששות, שעירות מעט או קירחות.
כרבים ממיני הסוג, עוקץ-עקרב אפור מכיל אלקלואידים פירוליזידיניים, המגנים על הצמח מפני מזיקים, בשל פעילותם האנטי-פטרייתית והיותם דוחי חרקים.
עוקץ-עקרב אפור פורח באביב ובקיץ. בית גידולו שדות וקרקעות מעובדות. הוא צמח נדיר למדי בישראל, הגדל בעיקר בצפון-מערב הארץ, אך נאסף פה ושם בגלילות דרומיות. תפוצתו העולמית משתרעת באזור מזרח הים התיכון מירדן וצפון עירק, דרך לבנון וסוריה ועד לטורקיה.
עוקץ-עקרב אפור תואר בשנת 1849 ע"י הבוטנאי השוויצרי, חוקר צמחי המזרח התיכון, בואסייה (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885), אשר קרא אותו לכבודו של הבוטנאי הלוקסמבורגי בובה (Nicolas Bové, 1802-1842). שם הסוג המדעי, Heliotropium, מיוונית: helios - "שמש", tropiein - "להסתובב", מציין את התכונה של בני הסוג, כמו צמחים רבים אחרים, להסב את תפרחתם אל השמש, בהתאם לתנועתה. שם הסוג העברי, "עוקץ-עקרב", מובא לראשונה בספרו של אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני, מייסד "נאות קדומים"): "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו", שראה אור בשנת תרע"ז (1917). כמה שנים קודם לכן, בשנת 1913, הוצע השם "צמריון" כשם הסוג [רשימת "מֻנחי-הצמחים" עברית-ערבית-רומית-אשכנזית, התפרסמה בזכרונות ועד הלשון מחברת ג (תרע"ג)], אך שם זה לא התקבל.
בסוג עוקץ-עקרב כ-145 מינים, 14 מהם נאספו בישראל.
כתב: דרור מלמדמקורות מידע
הצמח במקורות
הצמח עוקץ-עקרב נזכר פעמיים באותו עניין בתלמוד הירושלמי, הדן בהכנת תרופות המותרת בשבת: "א"ר אבון (אבין): לוקטין לו עוקץ עקרב בשבת" (ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ד, הלכה ד'; מסכת עבודה-זרה, פרק ב, הלכה ב). על פי "פני משה", פירושו הידוע של הרב משה מרגלית (1780-1710) על התלמוד הירושלמי: "לוקטים לו עוקץ עקרב בשבת. אם נשכו עקרב לוקטין לו עשבים ונקרא עוקץ עקרב אפילו בשבת". מעניין לציין כי הרב מרגלית, הנחשב כאחד מרבותיו של הגאון מוילנא, נרשם בגיל שבעים לחוג לבוטניקה של אוניברסיטת פרנקפורט, כדי לרכוש את הידע המתאים לפירושו של סדר "זרעים" במשנה, העוסק בהלכות הקשורות בעבודת אדמה. כמו כן מעניינת העובדה כי השימוש בצמחי עוקץ-עקרב לשיכוך עקיצות עקרבים קיים עד ימינו ברפואה העממית.
כתב: דרור מלמד